מוריס קריגל-ורלימונט (Krigel-Varlimont), 1914 – 2006.

אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון

בנה של משפחת מהגרים יהודית מאוסטרו-הונגריה שהתיישבה באלזס. בשנות השלושים היה פעיל באיגודים המקצועיים. מוריס הוסמך כעורך-דין מהאוניברסיטה של שטרסבור בשנת 1934. באותה עת נהיה חבר בתנועת הנוער הקומוניסטית ובליגה האנטיפאשיסטית. לאחר סיום לימודיו והסמכתו המשפטית הגיע לפריז והחל לעבוד כעו"ד, מתמחה בתביעות בחברת ביטוח גדולה בה נבחר ליו"ר ועד העובדים.[1]

בשנת 1937 עסק, בין השאר, בתרגום מסמכים עבור העתון ל"הומניטה" של המפלגה הקומוניסטית בשפה הצרפתית שהופץ באלזס-לוריין.

קריגל-ורלימונט החל כפעיל פוליטי של האיגודים המקצועיים, והיה מעורב עד מעל לראשו בשביתות ששיתקו את צרפת בשנת 1936 בעיקר עם עובדי חברות הביטוח הגדולות. כתוצאה מפעילותו האינטנסיבית הוא נבחר למזכיר-הכללי של אחד מהאיגודים המקצועיים החזקים שמנה 10,000 חברים והוא בן 23 בלבד. אולם בתפקיד זה שימש זמן קצר וסיים את תפקידו מייד לאחר הסכמי מינכן. משנת 1938 הקדיש מוריס את מרבית זמנו לפעילות במסגרת האיגודים המקצועיים כראש לשכת ה"עוסקים הזעירים" באזור פריז. בתקופה זו הוא כתב את המאמר הראשון שלו בעיתון הקומוניסטי רב-ההשפעה "ל'הומניטה".

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאסרה פעילות המפלגה הקומוניסטית. הקשרים ההדוקים שנרקמו אז בין גרמניה הנאצית ורוסיה הסובייטית לא היו לטעמו ומוריס התרחק מחבריו הקומוניסטים תוך התייצבות לשרת בצבא. אולם הוא נפסל לשירות צבאי מטעמי בריאות וחזר לפריז בה חי עם בת-זוגו ועבד כעו"ד בחברת ביטוח.

לאחר הבריחה הגדולה של תושבי פריז לנוכח ההתקדמות הגרמנית, חזר קריגל לפריז בחודש יוני 1940. הוריו ברחו מאלזס ועברו לגור בקאן שבמערב צרפת. שם, שוכנע ע"י חברים וקרובי משפחה להצטרף לתנועת המחתרת לשחרור הדרום (Liberation Sud). על מנת להמשיך ולפעול יחד עם חבריו עבר מוריס קריגל לעיר ליון שם הפך לראש האזור הצבאי וקיבל את השם המחתרתי "פוקה". כמו כן הוא סייע לגנרל דלסטריין להקים ולארגן את "הצבא החשאי" (AS). בתפקידו זה הצליח לגייס חברים איכותיים רבים לארגון המחתרתי. בחודש מרץ 1943, נעצר קריגל-ורלימונט ע"י המשטרה הצרפתית יחד עם חברים אחרים מהמחתרת, הוא נחקר ע"י הגסטאפו במפקדה שלהם במלון טרמינוס ולאחר מכן הוחזר לידי המשטרה הצרפתית ששלחה אותו לבית הכלא סט. פול. מוריס הצליח, תודות לשליטתו בגרמנית לשכנע שהוא וחברו אובראק[2] הינם סוחרים בשוק-השחור ולא לוחמי מחתרת. ולבסוף הצליח לברוח במאי 1943 בעת העברתו לבית חולים (לאחר שהתחלה) בסיוע חבורה מהמחתרת הצרפתית שהסיחה את דעתם של השומרים.

לאחר כמה ימים בהם ירד למחתרת בליון, שב קריגל-ורלימונט לפריז להמשיך בפעילותו נגד הכיבוש הגרמני. בחודש יוני 1943, איחוד-מחתרות-הדרום והמרכז (MUR) התפתח מאד ותחום החבלה הפך לתחום עצמאי. קריגל-ורלימונט הפך לאישיות מפתח באיחוד המחתרתי וממונה על כל פעילויות החבלה, גיוס לוחמים ועוד. בראשית שנת 1944 בשל מאסרים של רבים מפעילי ומנהיגי איחוד-המחתרות היה צורך לארגן אותו מחדש. תריסר מפקדים חדשים מונו וכן אזורי הפעולה חולקו מחדש לשיקום הארגון. בארגון החדש מונה קריגל-ורלימונט לתפקיד המפקד הצבאי של איחוד-המחתרות. בה בעת המשיך לפקח באופן אישי על כל תחום החבלה ותחום התעמולה של הארגון.

בראשית שנת 1944, עם הקמת ארגון הגג של המחתרות בצרפת ה- FFI , קריגל ורלימונט נבחר להיות אחד משלושת חברי הפיקוד העליון של הארגון COMAC. בעת חלוקת התפקידים של חברי הפיקוד העליון, קריגל-ורלימונט היה אחראי על מרחב פריז וסביבותיה כשמפקדתו ממוקמת ב Denfert-Rochereau. עם התקדמות כוחות בעלות הברית לפריז היה ממנהיגי ההתקוממות בעיר והלחימה נגד הגרמנים במיוחד ראוי לציון הנאום שלו בבניין משטרת פריז ב- 22 באוגוסט, בנוכחותם של מפקד משטרת פריז וקולונל רול, בו הלהיב את הלוחמים להמשיך בלחימה על אף המצב החמור. בהמשך היה מאדריכלי שיכנוע המפקד הגרמני של פריז, דיטריך פון חולטיץ, ב- 25 באוגוסט 1944, להכנע ולא להרוס את העיר. עם הגיע שדרת השריון של הגנרל לקלרק (דיביזיית השריון ה- 2) לפריז, קיבל את כניעתו של פון חולטיץ יחד עם גנרל לקלרק וקולונל רול-טנגוי, מפקד המחתרת הקומוניסטית בעיר.[3]

קליגר-ורלימונט המשיך בתפקידיו בפיקוד העליון של המחתרות עד לשנת 1947 כאשר כל ותיקי המחתרות קיבלו תגמול הולם על מאמציהם בתקופת המלחמה והערכה על הקרבתם.

קליגר-ורלימונט בעורפו של גנרל דיטריך פון חולטיץ יחד עם קולונל רול (מאחוריו) על זחל"ם של דיביזיית השריון ה- 2 של לקלרק, בדרך לחתימה הרשמית על הכניעה במונפרנס.

לאחר המלחמה הפך קריגל-ורלימונט לחבר במפלגה הקומוניסטית הצרפתית ובשנת 1945 נבחר ל"אסיפה הלאומית" מטעם מחוז אלזס. כמו כן, החל משנת 1947, נבחר לועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. לאחר מותו של סטאלין וחשיפת פשעיו ע"י ניקיטה חרושצ'וב בשנת 1956, פעל קליגר-ורלימונט לשנות את מצעה של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית לליברלי יותר, מדיניות שהביאה לבסוף לסילוקו מתפקידים מרכזיים במפלגה ולהתפטרותו ממנה בשנת 1961.

משנה זו ועד לפרישתו לגימלאות פעל במסגרת מערך הרווחה הממשלתי ולא עסק יותר בפוליטיקה. בשנת 1997 הודיע הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ששמו טוהר והעמידו אותו כנציג מטעמם לפרלמנט האירופאי.