בית הזכוכית ברחוב וואדאס 29, בודפשט ומבצעי ההצלה של 'המחתרת' מבית הזכוכית.
דוד גור
ב-19.3.1944 הצבא הגרמני פלש להונגריה. מתאריך זה ענייני היהודים הועברו לסמכות הגרמנים וגורלם הוכתב על ידי היחידה המיוחדת של אייכמן מטעם הגסטאפו (Gestapo ) ועוזריהם ההונגרים.
שלושה שבועות אחרי הפלישה המוצלחת של הכוחות האנגלוסקסים על חופי נורמנדיה, ב-26.6.1944, התכנסה מועצת הכתר בהונגריה , כאשר יו"ר הפורום הוא העוצר הורטי ((Horthy ,Crown Council . הפורום אישר מחדש את החלטת הקבינט לפנייתו של התת קונסול השוויצרי, קרל לוץ (Carl Lutz) לכבד את 7,800 הסרטיפיקטים (אשרות כניסה שהונפקו ע"י שלטונות המנדט בפלשתינה) ולאפשר הגירתם של בעלי הסרטיפיקטים היהודים.
בישיבת הפורום הוסיף הורטי הוראה על הפסקת גירוש היהודים. במועד הישיבה כבר גורשו רוב יהודי הפרובינציה. ב-2.7.1944 הפציצו בעלות הברית את הונגריה ובמיוחד את בודפשט, וב-6 ביולי יחידות צבא, הנאמנות להורטי, הרחיקו 3,000 ז'נדרמים מהבירה, כדי למנוע פוץ' נגד הורטי. רק כעבור מספר ימים התפרסם הצו על הפסקת הגירוש, שכובד בפועל ע"י בעלי התפקידים ההונגריים שניהלו את הגירוש. בקשר לצעדי הממשל ההונגרי בייחס ליהודים, ראוי לציין שהגרמנים 'קיבלו בהבנה' את ''התירוץ" ההונגרי: שכלל מבול של מחאות בינלאומיות: המלך השבדי, רוזוולט, האפיפיור ועוד...הימלר לא רצה בגלל יהודים להפסיד את הברית עם הונגריה ורצה למנוע את הישנות המקרה של איטליה.
ב-1.8.1944 פרץ המרד הפולני בוורשה. הצבא האדום הגיע למבואות וורשה.
ב-23.8.1944 רומניה החליפה צד, פרשה מהברית עם גרמניה, הצטרפה באופן פעיל למלחמה נגד גרמניה, לצד הסובייטים. ביום 26.8.1944 פאריס שוחררה. הורטי החליף את ראש הממשלה המכהן ומינה לתפקיד את גנרל גיזה לאקאטוש (Lakatos Géza tábornok) ביום 29.8.1944. ביום זה גם התחילה ההתקוממות הסלובקית האנטי-נאצית באזור באנסקה ביסטריצה (Banská Bystrica), סמוך לגבול הצפוני של הונגריה. ב-8 בספטמבר התחילה התקפת הצבא האדום במעבר דוקלה (Dukla Pass) בקרפטים המזרחיים. גם יחידות הצבא ההונגרי היו מעורבות בקרבות אלה. בספטמבר 22, גנרל אישטוואן נאדאי (Náday István vezérezredes) טס בחשאי בשליחות הורטי למפקדת בעלות הברית באיטליה (קאסרטה Caserta). דרישת בעלות הברית הייתה: כניעה ללא תנאי. גנרל גאבור פארגו (Fargho Gábor vezérezredes), המפקח הכללי של ז'נדרמריה, הנספח הצבאי לשעבר במוסקבה, טס ב-30.9 לרוסיה משטח הפרטיזנים הסלובקים. המשלחת ההונגרית חתמה על הסכם הפסקת הקרבות ב-11.10. הגרמנים חטפו את בנו של הורטי. זה שיתק את העוצר המבוגר, העייף, המהסס - ברגע האחרון. מלבד הקראת הכרזתו ברדיו על הפסקת הלוחמה נגד ברית המועצות ביום 15.10.1944, הורטי הביט מעתה על המתרחש בפסיביות.
קרל לוץ מונה למשרה של תת קונסול שוויצריה בהונגריה ב-2.1.1942. תפקידו היה לייצג את המדינות שהקשר הדיפלומטי בינן לבין הונגריה נותק כתוצאה מהמלחמה. באמצע חודש יוני 1944 קרל לוץ פנה לממשלה ההונגרית לאפשר את השימוש ב-7,800 הסרטיפיקטים (אשרות כניסה שהונפקו ע"י המנדט הבריטי) שנמצאו ברשות המשרד הארץ ישראלי בבודפשט. בעקבות ההחלטה החיובית של הממשלה ההונגרית מיום 26.6.1944, קרל לוץ ביקש להקים משרד חדש ונפרד מהמבנה, שם הוא כבר טיפל בעניינים קונסולריים של 12 מדינות. במשרד החדש הוא התכוון לטפל במלאכת רישום וארגון מבקשי הסרטיפיקטים. משה קראוס, מנהל המשרד הארץ ישראלי, שקיבל מקלט בקונסוליה השוויצרית, פנה לעזרה להסתדרות הציונית. מטעם וועדת האיתור של הסתדרות הציונית, אלברט גייר (Geyer Albert) מצא למטרה זו מתאים את בית המסחר למוצרי זכוכית של משפחת וייס, ברחוב וואדאס (Vadász) 29 (עדותו המקורית של אלברט גייר משנת 1960, כולל התרגום העברי שנעשה לאחרונה, בארכיון יד ושם). הבעלים הביעו הסכמה, נערך חוזה. לפי דרישת סגן אלוף לאסלו פרנצי (Lieutenant Colonel-Ferenczy László alezredes) המקשר בין הגסטפו לבין הז'נדרמריה בנושאים היהודיים, הועברה הבעלות על הבניין ממשפחת וייס לשגרירות השוויצרית. על חזית הבניין הוצב שלט ב-24.6.1944: המחלקה להגירה, נציגות האינטרסים הזרים של הצירות השוויצרית.
A Svájci Követség Idegen Érdekek Képviselete Kivándorlási Osztály
Emigration Section of the Office for Foreign Interests Representation of the Swiss Legation
הפעילים הציונים היוו את שדרת הפקידים לקבלה-רישום המועמדים-הזכאים להיכלל בקבוצה של 7,800 המתעתדים להגיע לפלשתינה. טופסי המועמדים, על כל פרטיהם ותמונותיהם נכרכו בארבעה אלבומים שקיבלו את חתימותיהם של קרל לוץ ושל המשרד החוץ ההונגרי (שני כרכים נמצאים היום בהונגריה שניים במשרד החוץ בשוויצריה).
המועמדים קיבלו אישור שהם נכללים בדרכון קולקטיבי ועד לסיום התהליכים הפורמליים (ויזות –רשות המעבר הגרמני ניתנה רק ב-15 בנובמבר, כאשר מחצית הונגריה הייתה כבר בידי הצבא האדום) נמצאים בחסות ממשלת שוויץ.
תנועות הנוער הציוניות, שמאז הפלישה הגרמנית פעלו בצוותא 'כמחתרת תנועות הנוער הציוניות' (הרזיסטנס-The Zionist Youth Resistance Movement), טענו שמדובר בארגון עלייה ודרשו נציגות משלהן, לפי הנוהל מזה ימים ימימה במשרד הארץ ישראלי בהונגריה. אכן, תביעתן הוכרה ומאמצע חודש אוגוסט קיבלו משרד בתוך הבית. על הדלת התנוסס שלט: מדור החלוצים (Haluc Szakosztály), רפי בנשלום ניהל את המשרד, ייצג את 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' Zionist Youth Resistance Movement)) על כל זרמיה. רפי ייצג את 'מחתרת תנועות הנוער' כלפי הנהלת הבית, כלפי כל המוסדות הציוניים, היהודיים וגם בפני שגרירויות ניטרליות. בחסות המעמד האקסטריטוריאלי של 'בית הזכוכית' נפגשה מעתה שם הנהגת המחתרת (ZYRM) לדיוניה. שם חולקו התפקידים, שם צויידו החברים בתעודות מצילות חיים למשימותיהם, משם יצאו שליחי 'המחתרת', לשם הגיעו הידיעות על חציית גבול שעברה בהצלחה, על נפילת חברים לידי המשטרה, משם אורגנו המבצעים לשיחרור הכלואים. בבית הבטוח התקיימו הדיונים עם נציגי קבוצות האנטי-נאציות הלא-יהודיות שבאו לקבל עזרה מהמחתרת (ZYRM ) - (עמוד 98, רפי בנשלום: נאבקהו למען החיים) כל זה נעשה - ללא ידיעת הנהלת הבית או הקונסול לוץ. הפעילות סביב חדר "החלוץ" עוררה עם הזמן תשומת לב, ומורת רוח מצד הנהלת הבית. ביום 15.10.1944. נקטו יוזמה ואסרו את כניסתם של מנהיגי 'המחתרת' לבית הזכוכית. השוטרים בשער, שהכירו אישית כל אחד ממנהיגי 'המחתרת', מסרו להם על כך. רפי בנשלום ואפרה אגמון פרצו בכוח לישיבת הנהלת הבית, עמדו על זכותם, על זכות 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' (ZYRM). רק שמיעת הידיעה על הפסקת הלוחמה שהוכרזה ברדיו על יד הורטי, שמה קץ למחלוקת. (עמודים 102- 104 –בנשלום).
אחרי תפיסת השלטון ע"י 'צלב החץ' אירועים דרמטיים רדפו זה את זה. באוקטובר 21 נקראו הגברים היהודים, תושבי בודפשט, גילאי 16 - 60, נשים גילאי 16 – 40 לעבודות ביצורים סביב הבירה, נגד הצבא האדום. 70 יחידות מעובדי הכפייה היהודים הועברו לגרמנים מהצבא ההונגרי (אוקטובר 26). בצעדת המוות הנוראה גורשו נשים, זקנים וילדים לגרמניה (6 לנובמבר). יחידות החוד של הצבא האדום, הגיעו בקרבות רצופים מהקרפטים הדרומיים, מאז חודש אוגוסט, ב-2 לנובמבר לפרברי בודפשט (אזור שדה התעופה הבינלאומי היום). כולם יכלו לשמוע את רעם הקטיושות גם אני שמעתי.
האווירה בבית הזכוכית השתנתה. 'המחתרת' (Zionist Youth Resistance Movement) ודרכה קיבלו לגיטימציה. ביוזמת אלכסנדר גרוסמן דלתות וחדרי הבית נפתחו בפני חברי תנועות הנוער, לעריקים מהפלוגות לעבודות כפייה ולכל יהודי שמצא קשר כלשהוא. השלט של הקונסוליה השוויצרית הוצב גם על בית משרדים ברחוב ווקרלה 17 (Wekerle Sándor,היום Hercegprímás utca), קירות המרתף בין 'בית הזכוכית' לבין משרדי התאחדות הכדורגל (Magyar Labdarugó Szövetség) השכן, ברח' וואדאס 31, נפרצו. בשלושה מבנים אשר נקראו ביחד 'בית הזכוכית', מצאו מקלט עד יום השחרור (18.1.45) כ-4,000 יהודים.
המבנה של בית הזכוכית לא הוכן לקליטת אלפי אנשים. במציאות החדשה היו צריכים לדאוג לסדר ומשמעת, למקומות לינה (במשמרות), למים, לאוכל, לשירותים, וגם לשמירה על שער הכניסה. אלכסנדר גרוסמן לקח את המושכות ובכושר ארגון יוצאי דופן, ובמסירות ללא מנוחה (ישן 2-3 שעות ביום) ניצח על מהלך החיים ועל כל הפעילות של ההמון הרבגוני שהצטופף בבית מסחר, שהפך ל-"קונסוליה" ולבסוף למקלט הגדול והבטוח בבודפשט עבור היהודים הנרדפים. בעלית הגג התמקמו חניכי 'הנוער הציוני', חברי 'המזרחי' ותנועת 'בני עקיבאי. במרתף מצאו לעצמם מקום חברי 'השומר הצעיר', 'מכבי הצעיר' ו'דרור הבונים'. במרתף נשמר מקום גם לבית כנסת, ומרחב למשפחות אורתודוקסיות עם ילדים. סדרנים גברתנים לפקודתו של א. גרוסמן , וויסתו את התנועה בשער הכניסה. בעת התרחבות השליטה על מבנים נוספים, א. גרוסמן עבר ל-'סניף' ברחוב ווקרלה 17 (Wekerle ), במקומו ובתפקידו נכנס שמחה הונוואלד בבית הזכוכית, ואלכסנדר (שמשון) נתן נבחר ל-'המפקד' האחראי על כ-1,000 חניכי תנועות הנוער ועריקים מפלוגות עבודות כפייה, שעברו למרתף הצמוד של רח' וואדאס 31, בבית הנטוש של התאחדות הכדורגל ההונגרית. לעזרתם, הצטרפו פעילים בבית הזכוכית, מדריכים של תנועות נוער שונות, כגון משה בידרמן, (הנוער הציוני) ובנימין פייגנבאום (בני עקיבא).
מנהיגי 'המחתרת' (The Zionist Youth Resistance Movement) הבינו שעומדת בפניהם משימה אחת: מרוץ למען החיים. שם, בין כותלי בית הזכוכית נולד ובוצע הרעיון: לצייד כל יהודי בתעודת חסות שוויצרית (Schutzpass). כדי לדחות את הקץ. במשך החודשים האחרונים לשלטון האימים של 'צלב החץ' בראשות סאלשי והמצור על בודפשט, יהמחתרת' (Zionist Youth Resistance Movement) הדפיסה ביוזמתה כ-120,000 תעודות חסות שוויצריות. וגם דאגה להפיץ אתם. כדגם לתעודת חסות שהופצה שימש הנוסח של כתב החסות השוויצרית מתאריך 23.10.44. ראה: בנשלום: ע.113 .(ראה: Alexander Grossman: Nur das Gewissen. Carl Lutz und seine Budapester Aktion. 1986 עמוד 136, שורות 6- 11). יש לציין שהספר של גרוסמן נכתב עוד בחייו של קרל לוץ, על אדמת שוויצריה, תוך כדי דיאלוג עם לוץ ועל דעתו.
הפצת תעודות החסות התנהלה בכל הערוצים האפשריים ע"י אנשי 'המחתרת', גם מהמשרדים ,מהמוסדות , ומבתי הילדים של 'הצלב האדום הבינלאומי' וגם ע"י מתנדבים רבים. כדי להיענות לדרישות, 'המחתרת' הקימה 'סניף לקונסוליה' ברח' פרצל מור 2 (Perczel Mór) – מול בנין הקונסוליה של קרל לוץ בסאבאדשאג טר (Szabadság tér – כיכר החרות). את 'הקונסוליה' הזאת ניהלו החברים פרץ רבס ואברי פייגנבאום (Peretz Révész-Avri Feigenbaum,Prof. Andrej Fábry ). בכיכר סאבאדשאג, בחזית 'הקונסוליה', פרשי המשטרה שמרו על הסדר מפני הסתערות ההמונים. ראה: בנשלום, עמוד 114.וכן פרץ רבס: מול נחשולי הרוע, 2001, עמודים 223-222.
פשט, חלקה המזרחי של עיר הבירה, לרבות 'בית הזכוכית' , על שלוחותיו, הגטו המרכזי ברובע 7, הגטו הבינלאומי ( מה שנשאר ממנו), שוחררו ע"י הצבא הסובייטי ביום 18.1.1945.