הכינוס הראשון של המועצה הציבורית

 האירוע לכבוד הכינוס הראשון של המועצה הציבורית

של העמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה .

לטרון 7 במאי 2009

צביקה קן-תור:

כבוד שרת הקליטה, חברת הכנסת סופה לנדבר, נציגי שגרירויות רוסיה, מולדובה, מקדוניה ואורוגוואי בישראל, הגברת אסטל וסר מרטין גילברט, חברי מועצת העמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, אורחים נכבדים, ברוכים הבאים לכינוס הראשון של המועצה הציבורית של העמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.

הרשו לי להזמין אל הבמה את המשורר מר עמוס אטינגר .

עמוס אטינגר:

הסיפור הייחודי של הלוחם היהודי .

מקאמה לכבוד הקמת המוזיאון ללוחם היהודי

משוררנו הלאומי, ביאליק נחמן, בשפתו המוכרת ,

כתב באחד משיריו, גם אם איני מדייק בדרך זו או אחרת ,

"אם יש את נפשך לדעת, גם בימים של שואה ורפש ,

מאין שאבו אחינו, בני ישראל, עוז ותעצומות נפש ,

עוז ותעצומות נפש, כנדרש .

לך אל בית המדרש ".

ובפרפרזה על שירו של ביאליק נחמן ,

וגם אם למקור, לא אהיה לגמרי נאמן ,

אומר רק, לכל אוזן המקשיבה ושומעת ,

"אם באמת יש את נפשך לדעת ,

מהיכן שאבו, אחינו המדוכאים, באירופה העשנה ,

עוז ותעצומות נפש, בדרגה עליונה ,

מאין שאבו את אותו הכוח הייחודי ,

בוא ותכיר את הלוחם היהודי ".

שהרי לכל ידוע סיפורם של אחינו בני ישראל ,

כיצד הובלו למשרפות ובפיהם תפילה לאל ,

כיצד פסעו, מבלי לדעת, אל לועו של הכבשן ,

וכל אשר נותר משמם, הרי הוא אֶפֶר ועשן .

אכן ידוע, מדוע הלכו הם אל האין- סוף, ועל זרועם מספר ,

אבל מעט מאד ידוע ומעט מאד סופר ,

על אחינו, בני ישראל, שממש באותה שעה ,

כשהעולם בער באש התופת, שנה אחרי שנה ,

הם, הלוחמים היהודים, חיפשו דרכם, בלהט ובחום ,

עם צבאות בעלות-הברית, לצאת לקרב כדי ללחום .

הלוחם היהודי, נתן לקרב את נשמתו ,

בצבא ארצות-הברית. בצבא הוד-מלכותו .

בצבאות זרים, שרתו אחינו בתפוצות ,

גם בשורות הצבא- האדום של ברית-המועצות .

והם היו בכל תפקיד. רבטי ם" , גנרלים .

טייסים ", פּוֹלְקוֹבְנִיקִים , " 'סרג נטים, אדמירלים .

והם הביטו לאויב, אל תוך האישונים .

כמו אחיהם, היו בקרב, תמיד הראשונים .

והם מילאו את תפקידם, מילאו את השורות ,

עם פרטיזנים, לחמו מתוך היערות ,

בעוז ובעוצמה, תמצא אותם בכל מקום ,

הניצחון היה חשו , ב אך לא פחות חשוב - לנקום .

וההיסטוריה משתעה, בהם בתימהון הביטה ,

בקבוצות הפרטיזנים היהודים, בבלורוסיה ובליטא .

מול עוצמתו של האויב, עמדו הם בודדים ,

מיליון וחצי היה מספרם של הלוחמים היהודים .

מליון וחצי לוחמים, מספר בעל ערך- .רב

וכרבע מליון לוחמים יהודים, נפלו בשדות הקרב .

כי בנפשו של הלוחם היהודי, הייתה בוערת ,

האמונה שכך צריך להיות, ולא אחרת .

על לחימה ייחודית, ודבקות במשימה ,

זכה גם הלוחם היהודי, בכל אותות המלחמה ,

זכו הלוחמים היהודים, שבלחימת עמדו בראש הסולם ,

בכל עיטורי הגבורה והכבוד של צבאות העולם .

ואם הובס אז האויב, באופן בלעדי ,

שותף לניצחון גם הלוחם היהודי ,

שמורשתו, אשר ניבטת מכל פינה ושעל ,

היא המורשת הזרועה בשורותיו של צה ,ל"

מורשת אשר תהווה, וודאי, ללא היסוס ,

זריקת עידוד, ציון של דרך, גם לסרבני הגיוס .

מורשת הלוחם היהודי של אז, עדיין ממשיכה ,

ועליך, בחור צעיר, להמשיך להגן על הבית שלך .

וכדי להמחיש לכולנו, את אותו סיפור ייחודי ,

סיפור גבורתו ועוז רוחו של הלוחם היהודי ,

הוחלט על הקמת מוזיאון, שיספר את כל שהיה ,

"מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת-העולם השנייה ".

כך אולי יתוקן העוול ההיסטורי שישוב וידגיש ,

את פרק הגבורה היהודית, הפרק שהיה בלתי נגיש .

פרק הלחימה היהודית הנועזת, על המשך קיומנו ,

הפרק שהתחולל באחת התקופות הטרגיות בתולדות עמנו .

פרק שבסופו, פתח לפנינו אופק חדש ובהיר ,

בהשגת הניצחון על גרמניה הנאצית ועל מדינות ה"ציר ".

פרק שיביא את סיפורם של הלוחמים היהודים ,

שלחמו בחירוק שיניים, כיאות ,

תוך ציון תרומתם להקמת צה"ל ולניצחון במלחמת העצמאות .

"מוזיאון הלוחם היהודי , " יהיה בעל תרומה חינוכית, רבת ערך ,

אך יש לזכור, שלפני העושים במלאכה, עוד רבה הדרך ,

ולדרך הזאת, אשר ממשיכה, נהיה שותפים כולנו .

ולדרך הזאת, נושיט יד, כי זוהי הדרך שלנו .

סופה לנדבר- שרת הקליטה:

מכובדי, אני חשבתי שביום הזה אנחנו נעמוד כאן במוזיאון, שבדלתות האלו ייכנסו וטרנים שאנחנו עוד נספיק להגיד להם תודה , במקום שכולו אמור להיות עבורם.ואני מקווה שאנחנו עוד נספיק להקים את המוזיאון .

אני רוצה להגיד שהתשיעי במאי, הוא לא סתם יום, תשיעי במאי זהו יום ניצחון על החייל הנאצי במלחמת העולם השנייה, יום שאנחנו זוכרים ומתגאים על הוטרנים ועל גיבורים שהשתתפו במלחמות ולקחו חלק מכובד מאוד בניצחון. המלחמה פגעה באנשים רבים כל כך , במשפחות רבות, באנשים, בילדים, קשישים וצעירים, אזרחים וחיילים שנהרגו בשדות הקרב ובמחנות השמדה .

אין מילים שיכולות לתאר את מה שהאנשים האלה עברו, ובדפי ההיסטוריה, שמות האנשים האלה יהיו חרוטים לעד, אין ביטויים שיכולים או מספיקים כדי להסביר את הסבל, אבל יש מילה אחת שאני חשבתי שבאולם הזה אני צריכה להגיד תודה לאנשים האלו, תודה שנלחמו, תודה שנצחו ותודה על זה שהגיעו לארץ ישראל. היום הזה הוא חג לכולנו, חג למדינת ישראל, הוא יום של דמעות בעיניים, יום של שמחה ועצב, והמנון של ניצחון כאן במדינת ישראל, נשמע חזק יותר, נכון יותר, במדינה שחוותה כ"כ הרבה מלחמות, וממשיכה במלחמות האלה, ויודעת מה זה מלחמה ומה זה אבידות, לצערי בכל דור יש מלחמה, גם היום אחרי מאמצים משלנו, במדינת ישראל נלחמים בגבורה, וביום הזה המיוחד אנו מצדיעים לגיבורי המלחמה על אומץ ליבם, ואומרים תודה על כך שהעניקו לנו לדורות הבאים את החיים .

ואני רוצה להגיד להם שחיילים הם, מאז ועד היום, וכאן הם עוברים מלחמה שנייה, מלחמת הישרדות , עלייה למדינת ישראל וקשיי קליטה, גם היום הם סוג של מלחמה. לקום לעזוב מדינה, ולהגיע לבית, לבית של מדינת ישראל, להגיע למקום עם תרבות שונה, עם שפה שונה, לבנות חיים חדשים, זה רבותיי מאוד מאוד קשה וזה סוג של הישרדות ושל מלחמה .

המון שנים אנשים לא ידעו מה זה התשיעי במאי, לפני כמה שנים אנחנו החלטנו עפ"י חוק, שגם אני לקחתי בו חלק, יום של ניצחון, וביום זה כל העולם מצדיע לוטרנים וביום הזה אחרי 61 שנה להקמת מדינת ישראל, ההמנון נשמע חזק יותר ומכובד יותר במדינת ישראל .

במילים של דוד הוכמנוב :"אמא, לא כולנו חזרנו, חצינו את כל אירופה ואת חצי כדור הארץ כדי להגיע ליום הזה, יום הניצחון .הוא היה קשה אבל הצלחנו ".

והיום, כאן במדינת ישראל, אני רוצה להגיד תודה על זה שהצלחנו, תודה על מה שעשיתם ,תודה בשם מדינת ישראל .

סר מרטין גילברט:

כבוד הוא לי לדבר בפניכם, במוזיאון מיוחד זה, ביום זיכרון זה. בקשו ממני לבקר על התרומה היהודית למלחמות העולם, הראשונה והשנייה. במלחמת העולם הראשונה, חיילים יהודים לחמו בשורות כל הצבאות – גרמניה, אוסטריה, טורקיה, בולגריה וכן בשורות הצרפתים, הבריטים, הרוסים, הרומנים וארה"ב.

היקף האבדות בקרב היהודים היה גבוה - 100,000 יהודים נהרגו בקרב הצבא הרוסי, 40,000  בקרב הצבא האוסטרי , 12,000 בקרב הצבא הגרמני. הנאצים מאוחר יותר הורו למחוק את שמותיהם מלוחות הזיכרון. 10,000 חיילים יהודים נהרגו בשורות הצבא הצרפתי. 8,000 בקרב הצבא האנגלי, מתוכם משורר דגול בשם אייזק רוזנברג שכתב "תיאורים מהמציאות של המלחמה" ונהרג 7 חודשים לפני שהסתיימה , 3,500 יהודים אמריקאים נהרגו בחזית המערבית, 500 יהודים רומנים , 500 יהודים איטלקיים, 300 יהודים אוסטרליים, כולל טוראי שזכה לעיטור צלב ויקטוריה, בקרב בגליפולי. ביחידות שלחמו כנגדו היו גם כן יהודים.

יהודים רבים עלו בסולם הדרגות לאחר המלחמה. בחזית האוסטרו- הונגרית, נגד רוסיה. רנה קסאן, לאחר מכאן הנשיא הראשון של האו"ם, נלחם בשורות הצבא הצרפתי ונפצע קשה. לודוויג הרשברג, שהיה קצין בצבא הגרמני , כרופא שקיבל עיטור. האדם שגילה את החורים השחורים, נלחם בשורות הצבא הגרמני. ממציאים יהודיים גם כן שחקו תפקיד בהמצאת אמל"ח: המצאת ההליקופטר הייתה המצאה של יהודי מהכוחות האוסטרו- הונגריים. יהודי בריטי, קולונל אלפרד סטרן, פיתח טנק המסוגל להילחם במלחמה. בגרמניה, יהודי שזכה בפרס נובל, פיתח את השימוש בגז רעיל כאמצעי לחימה. יהודי גרמני אחר פיתח שיטה של רכישת חומרי גלם שאפשרה לגרמניה להמשיך במלחמה, זמן רב יותר משהייתה מסוגלת קודם לכן. בסיפור היהודי שלנו, היהודים המפורסמים ביותר במלחמת העולם הראשונה היו ז'בוטינסקי וטרומפלדור, שנפצע 10 שנים קודם לכן.

בביקורי הראשון בגליפולי ב- 1969 ,אני זוכר כמה התרגשתי למצוא, שוב ושוב, מצבות עם מגן דוד ושמותיהם של לוחמים יהודים – רבים מהם שבאו מארץ ישראל והתנדבו להילחם בכוחות אלו. מצאתי מכתב מהמפקד העליון של הכוחות הבריטים: תחתי יש יחידת פרדות של יהודים. הם הראו אומץ רב בלחימה, וסבלו אבדות קשות. הם היו חשובים לנו מאוד -ב. 1918 שכנע ז'בוטינסקי להקצות שלוש יחידות של לוחמים יהודים להילחם כנגד הטורקים בישראל. בן גוריון סייע בגיוס בארה"ב. בין המגויסים: נחמיה רוביצ'וף לחם כאן ב-1918 והביס את הטורקים. בנו היה פעמיים ראש ממשלה בישראל: יצחק רבין.

עם תום המלחמה, כתב ז'בוטינסקי: היהודים יכולים להיות גאים ברובאים ואנשי גדודי הפרידות. הם באו מארבע יבשות, ואחד מאוסטרליה, וביצעו את תפקידם במצפוניות ובכבוד, עבור עתידו של העם היהודי. תחושת הלחימה הייתה לא רק עבור המדינה, אלא עבור העם היהודי – זה היה רגש חזק אף יותר במלחמת העולם השנייה.

כשהמלחמה פרצה ב 1939 ,חיילים יהודים רבים היו בשורות הצבא הפולני, והם נלחמו באומץ כנגד הגרמני, ללא תקווה כנגדם, אך הם לא היססו - כ. 6,000 חיילים יהודים פולנים נהרגו בשבועות הראשונים של המלחמה. 61,000 נלקחו כשבויים. גורלם היה טרגי. בעוד במלחמת העולם הראשונה, שבוי יהודי קיבל יחס זהה לשבויים אחרים, במלחמת העולם השנייה, מרבית השבויים היהודים נרצחו ע"י הגרמנים. חיילים יהודים פולנים אלו, שברחו לצרפת, לחמו יחד עם יהודים צרפתים בניסיון שנכשל לעצור את התקדמות הגרמנים לצרפת. לעיתים מזלזלים בחיילים הצרפתים, אך מהמחקר שלי עולה שהחיילים היהודיים לחמו בנחישות כנגד האויב הגרמני.

החיילים היהודים הצרפתים שלחמו עבור עצמאות צרפת, לחמו בגבורה, בקרב שהיה בלתי-שוויוני. יהודי צרפתי אחד ז'ורז' מונדל, היה יהודי גאה והיה אחד מאנשי השלטון הצרפתיים שעודד את הכוחות להילחם ולא להיכנע. תומכי פטן פנו כנגדו והתקיפו אותו. ב- 1943 לקחו אותו מיליציות וישי, ורצחו אותו. לאחר נפילת צרפת, גרמנים הפנו את כוחם להנהגה בריטית. טייסים יהודים שלחמו בשורות הצבא הפולני, והצרפתי, נהיו חלק חיוני בכוחות האוויריים הבריטיים. התרומה של היהודים הפולניים ללחימה, מונצחת עד היום במצוקים מעל פולקסטון, הצופים על התעלה, שם נורו רבים מהם וטבעו. זיגמונד קליין, אחד מהטייסים, היה אחד מהם ב-28 לנובמבר 1940 . יהודים בריטיים רבים השתתפו ב"קרב על בריטניה" בשמי לונדון. הטייס הרביעי  הכי מצליח, היה יהודי גאה.

ואז הגיע הבליץ ניסיונו של היטלר להרוס את המורל הבריטי. רופאה יהודייה, חנה בילי, שאחיה לוי בילי נרצח בתלפיות ב-1936 ע"י ערבים כאשר עבד על טיוטת מסמך פיוס בין היהדות לאסלאם. אחותו נשבעה לבנות מדינה יהודית. במלחמה היא טיפלה בפצועים, כאשר שמעה קולותיהם של פצועים ברחוב. היא יצאה לעזור להם, ונפצעה ברגלה. היא סירבה להתפנות לבי"ח עד שתגמור לטפל בהם. עבור גבורתה, היא קיבלה את מדליית ג'ורג' כשפגשתי אותה בביתה 

באור עקיבא, ראיתי שהיא הציבה את המדליה על השידה, ושכנעתי אותה לספר את סיפורה.

בריטניה קלטה מספר גבוה של יהודים, ששיעור גבוה מהם התנדבו להילחם כנגד האויב הגרמני.  10,000 מתנדבים אלו היו ידועים כ"זרים הכי נאמנים של הוד מלכותו". 300 מהם נהרגו בקרב.

אחד מהם ראיתי כאן במוזיאון לפני כמה דקות. הוא נולד ב-1921, קן אדם, היה טייס. היטלר נכשל בניסיונו לכבוש את בריטניה, ולכן פנה לבלקנים. הוא הפציץ את בלגרד ב- 1941 .חיילים יהודים לחמו בצבא היוגוסלבי, ולאחר כיבוש יוגוסלביה, הצטרפו לפרטיזנים. היחידה היהודית הראשונה הוקמה במקדוניה – מדינה שנציגיה נמצאים כאן כיום בניסיון לעצור את הפעילות הגרמנית בבלקנים. אלפי יהודים השתתפו בפעילויות אלו. המסמכים מראים כי אלפים גם נהרגו, בלוחמם בשורות הפרטיזנים ב- 1943 הבריטים שלחו משלחת צבאית ליוגוסלביה, כדי לסייע לפרטיזנים. שני קצינים נבחרו, והם חיפשו קציני קשר, ולא מצאו. יהודי מפלשתינה, מחיפה (פרץ רוזנברג), התנדב, ונהיה קצין הקשר הראשון שקישר בין הפרטיזנים לעולם החיצון, ואפשר להם לקבל אספקה ועזרה מבחוץ. לאחר כיבוש יוגוסלביה, הגרמנים נעו לעבר יוון. יהודים יוונים, ויהודים רבים מפלשתינה, לחמו ביוון, ולאחר מכן בכרתים. 100 יהודים מפלשתינה נהרגו בקרבות ו- 200 נלקחו בשבי. כמו יהודי יוגוסלביה, יהודי יוון השתתפו מהרגע הראשון במערכה האנטי- גרמנית של הפרטיזנים. יהודי בריטי היה הבריטי הראשון שהוצנח ליוון כדי לסייע לפרטיזנים, וסיפר לי כיצד התפלא למצוא יהודים לוחמים בכל מקום. במקומות רבים הרב המקומי עודד את הצעירים להשתתף.

יהודים מפלשתינה השתתפו בלחימה כמתנדבים בצפון אפריקה, ואפשרו את עצירת הצבא הגרמני שם. הר כרמל היה אמור להיות המוצב האחרון של הצבא הבריטי, במידה והגרמנים היו נכנסים לא"י יהודים פרטיים שחקו תפקיד מעניין באחד מהאלמנטים הקריטיים של המערכה, ומניעת תבוסת בנות הברית: פענוח הקוד הגרמני, שהיה בבסיס הפקודות וההנחיות היומיות  שנשלחו למפקדים הגרמנים בשטח. צבאות הברית יכלו לקרוא את ההודעות הללו, לאחר פענוחם.

יהודי בריטי היה אחראי על חלק מהפיצוח. לאחר מכן הוא הגיע לישראל, והיה בין מקימי חיל המודיעין. סייע לו ד"ר איזידור גוד, יהודי מווייטצ'פל, גאון צעיר, שפיצח חלק מהקודים הכי מורכבים של הצבא הגרמני. כתוצאה ממאמציו של איזידור גוד יכול הצבא הבריטי לספק לצבא הרוסי את כל ההוראות של הצבא הגרמני, שעות לפני שהמפקד העליון הגרמני בשטח, קיבל את ההנחיות בעצמו. הפקודות המפוענחות נשלחו ישירות למוסקבה, ומשם לחזית. הארטילריה

הרוסית ידעה, לכן, היכן יהיו הגרמנים. גוד מת בגיל 92.

ב- 22 ליוני 1941 גרמניה תקפה את בריה"מ. היא צפתה להרוס את ברה"מ לחלוטין, לפני החורף. ההתנגדות הסובייטית, בין יוני 1941 ועד מאי 1945 ,כללה השתתפות יהודית מאסיבית. יהודים השתתפו בצבא האדום, בחיל הים וחיל האוויר, וכן בגיוס התעשייה הסובייטית. חצי מיליון יהודים שרתו בצבא הסובייטי. מאות אלפים מהם נפלו בקרב. זהו אחד האספקטים הזנוחים של ההיסטוריה של המלחמה. בין היהודים שלחמו בצבא הסובייטי היה גנרל קריבושיין. הוא היה יהודי. הטנקים שלו עמדו בפני ההתקפה הגרמנית במשך חודש, ואפשרו לצבא להתארגן מחדש. הוא שיחק תפקיד מכריע בקרב קורסק, ולאחר מכן השתתף בקרבות נגד הגרמנים בדרך לברלין.

בדצמבר 1941 יפן הפגיזה לפתע את פרל הארבור. יהודים רבים היו בין הנפגעים. כשמסתכלים על לוח הזיכרון במקום, מזהים את מגני הדוד של החיילים, האוויריים והמלחים היהודים. חייל יהודי אחד היה הראשון שהפגיז אניה יפנית. שמו היה לוין, והוא נהרג כמה שנים אחר כך.

בסיורי הקצר במוזיאון ראיתי גם תמונה מקסימה של יהודי בריטי, טומי גולד – הוא היה היהודי היחיד שקיבל את צלב ויקטוריה – העיטור הגבוה ביותר. הוא שירת בצוללת, והצוללת שלו נפגעה מפצצה. אחת הפצצות נלכדה בתוך הצוללת. טומי גולד וחברו עבדו 5 שעות כדי לסלק את הפצצות שנלכדו. כאשר הגיעה העת לקבל את העיטור, הייתה מחלוקת בעניין כי העיטור ניתן על מגע עם האויב צ'רצ'יל אמר: שתי פצצות בצוללת הם מספיק נוכחות אויב בכדי לקבל את העיטור.

תרומה חשובה של יהודי ארץ ישראל במלחמה הייתה יחידת הקומנדו שפעלה באריתריאה ואתיופיה. יחידה אחת מהן – יחידת המודיעין המיוחדת , SIG -כללה יהודים מגרמניה ש"הפכו" לגרמנים: דיברו גרמנית, לבשו מדים גרמנים, החזיקו תמונות של ארוסותיהן הגרמניות – וכך הצליחו לחבל במתקנים הגרמניים. הם הטמינו מטענים.

העוצמה של הצבא הגרמני הייתה גדולה. כשמדברים על התרומה היהודית, יש לזכור עד כמה בלתי אפשרי נראה הניצחון על הגרמנים – באוויר, בים וביבשה. החיילים היהודים ידעו שזו תהיה מערכה ארוכה וקשה. אך הם הונעו לא רק ע"י הפטריוטיזם, אלא גם ע"י מה שהם ידעו על גורל היהודים בידי הגרמנים. יחידות יהודיות רבות הוקמו – בעיקר בצבא האדום – שלחמו בנחישות יוצאת דופן. מוקדם יותר היום נערך כנס על התרומה ללחימה בצפון אפריקה. בדו"ח של גנרל קלארק על הנחיתה בצפון אפריקה – תחילת הסוף של הגרמנים, ההתקפה על הצבא הגרמני ממזרח וממערבקלארק ציין את המחתרת היהודית, שפירקה את כוחות וישי מנשקם. אלבוכר הוצנח בגרמניה, שם הקים את השירות הרפואי של הכוחות הצרפתיים. הוא היה צעיר, כבן 22 .כמה מכם הכירו או זוכרים את אריק קולקה, שעבד ביד ושם שנים רבות, והיה ניצול אשוויץ. קולקה עשה מחקר על היהודים שלחמו בשורות הצבא האדום – יהודים מצ'כיה וסלובקיה, שהצטרפו לסלובודה, מנהיג כריזמטי ב- 1943 ,הגדודים היהודים נלחמו בכוחות הגרמניים, כחלק מהשינוי בחזית המזרח.

יהודים רבים נפלו שם. לא רק יהודים השתתפו בתנועת המחתרת, שחלקן הזכרתי, ביוגוסלביה, צרפת, יוון, בלגיה ומעל הכול בבריה"מ. יחידות פרטיזנים יהודיות הוקמו בכל מדינות אלו ושיחקו תפקיד חשוב בחבלה בכוחות הגרמנים, ובהכנה לכניסת כוחות הברית בנורמנדי. בפולין, ארגון הלוחמים היהודי שהיה מוקף כולו ע"י גרמנים ופולנים עוינים, הצליח לשמור, להשתתף בפעילויות כגון מרד גטו ורשה, ובגטאות אחרים. אשתי ואני בילינו זמן רב בביקור בבתי עלמין

לחיילים, בכל מדינה. שוב ושוב אנו נדהמים לראות את מספר מגני הדוד. ניתן למצוא פרטים על כל הקבורים בבית עלמין מסוים. היינו בבית עלמין ליד בריסל, שם מצאנו מגני דוד, רשמתי את השמות, הלכתי למרשם וביררתי מי הם ומה הם עשו. סמל בחיל האוויר, גולדפינגר, נורה ב- 24 למאי 1943 ונאמר שם : בנו של חיים גולדפינגר ודבורה גולדפינגר מחיפה. התרומה היהודית למלחמת העולם השנייה הייתה חשובה גם במערכה באוקיינוס השקט ובמזרח הרחוק. כשהיפנים התקיפו את הונג קונג, סינגפור וכד', יהודים רבים היו בכוחות שניסו לעצרם. יהודים הולנדים, יהודים מקנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, ויהודים אמריקאים בפיליפינים. היפנים לקחו כ- 60,000 שבויים מכוחות הברית, והעבידו אותם בבניית הרכבת. 16,000 נפלו, ביניהם גם יהודים .

הייתי רוצה להזכיר אירוע שקרה בליטא ב-29 ינואר 1944 .זו הייתה התקפה של פרטיזנים יהודים על כפר ליטאי, שבו מוצב גרמני ופשיסטים מקומיים תקפו פרטיזנים. בין הפרטיזנים היהודיים שהשתתפו בקרב הייתה נערה בת 20 .

היא (רחל מרגוליס) כיום מואשמת ע"י העיתונות והרשויות הליטאיות ברצח ליטאים. כל יום, בתקשורת הליטאית, יש השמצות כלפי אישה זו שהיא בת 87 כיום, הגרה ברחובות, המרצה כל שנה באוניברסיטה בליטא. כשפרטיזנית אמיצה זו יוצאת לאכול במסעדה, כפי שעשתה עמנו לפני חודש, היא מוגנת ע"י שגרירים - נורבגיים, אמריקאים, הולנדיים . הם מצטרפים לארוחה ע"מ לגונן עליה.

הזכרתי את היהודים מא"י שנלקחו בשבי ביוון וכרתים. לפני כמה שנים ביקרתי בבית העלמין הקתולי בקרקוב. בפינה אחת בבית העלמין יש בית עלמין של חיילים ממדינות חבר העמים הבריטי, ובריטיים. גם יהודים מא"י שנלקחו בשבי ביוון וכרתים, ושנשלחו לעבודת כפיה במהלכה מתו, קבורים שם. בחור בן 22, מת בשבי 1943.

 תרומה חשובה של יהודים לניצחון הייתה ערב הפלישה לנורמנדיה. אייזנהאואר לא האמין שהפלישה תצליח, אם לא תהיה פעולת התנגדות מאסיבית, לפוצץ גשרים, מסילות רכבת וכד' שימנעו מהכוחות הגרמניים לקבל אספקה ותגבורת. יהודים השתתפו בפעילויות מחתרת זו. אחד מהמשתתפים נולד בירושלים. גם לאחר הפלישה לנורמנדיה, ההתנגדות נחשבה לקריטית בעיני כוחות הברית. אחד המנהיגים היהודיים של המחתרת נתפש ב- 1944 לאחר שארגן פעולה באזור ליון. הוא הוצא להורג לאחר תפיסתו.

יהודים שניצלו ממרד גטו ורשה, והסתתרו בוורשה, השתתפו במספרים גדולים, במרד ורשה ב- 1944 .לא רק מי מהם שהיו יהודים פולניים, אלא יהודים שהובאו לשם מאשוויץ ע"מ "לנקות" את הגטו. הם הוחזקו כעובדי כפיה בוורשה, ואחת הפעולות הראשונות הייתה שחרורם על מנת שישתתפו במרד עצמו. נשים יהודיות השתתפו גם הן. חלקן קיבלו את העיטורים הגבוהים ביותר, והן ידועות רק בכינויים, ולא בשמן האמיתי. ישנן 4 נערות שקיבלו עיטורים אלו, והן קבורות בקבר אחים. יהודיה אחת, שושנה קוסובה, הובילה יחידות פולניות למקום מבטחים בעת הקרב. לאחר שהמרד דוכא, החל מרד.... אלפי יהודיים השתתפו במרד בסלובקיה. רודולף גורבה, היה ניצול אשוויץ, שהביא את הידיעות על מה שנעשה במחנות, לפרטיזנים בסלובקיה. אדם אחר שהצליח לברוח מאשוויץ היה יהודי פולני. הוא נתפש ונשלח חזרה לאשוויץ – עם המספר על זרועו – אלא שאמני קעקוע יהודים שינוי את הקעקוע ע"מ שלא יזהו אותו כאסיר לשעבר. פגשתי אותו ב-1972 בישראל. הוא הציג בפני את הקעקוע "החדש" שנתנו לו: בצורת דג .

שני יהודים אמריקאים זכו לעיטור הגבוה ביותר. שניהם, עבור פעולה בצרפת -ב, 1944 .האחד, פגע בטנק גרמני לבדו. הייתי רוצה לציין שתי נשים יהודיות מופלאות, שהתנדבו להיות צנחניות לתוך השטח הכבוש, מבריטניה: סוניה אולשנסקי, ודניז בלוק. שתיהן היו בשנות העשרים שלהן. שתיהן פעלו באומץ, נתפשו, עונו והוצאו להורג. נערה אחרת שאת סיפורה גיליתי, רק כי מצאתי את שמה על לוח באיטליה: בת 22 מטריאסטה, שהובילה קבוצת מחתרת מול ורונה, ונהרגה ע"י פשיסטים. כל אחד מפרטיזנים, לוחמים יהודיים אלו, הבין שמה שהוא עושה זה לא רק למען איטליה, או בריטניה, או צרפת – אלא גם עבור העם היהודי. הם ידעו מה קורה ליהודים באירופה, ונקמה הייתה אחד המניעים שלהם. זה היה ההישג הגדול של מי שכל מה שהיה לו לתת, זה חייו.

אסיים עם המערכה במזרח: לאחר הניצחון על גרמניה במאי 1945 ,אותו אנו זוכרים היום, הלחימה במזרח נמשכה גם אחרי ה-9 למאי 1945 בין היהודים שאומנו בהודו היה עזר וייצמן. המלחמה נגד היפנים הייתה אכזרית, ובמיוחד בגינאה החדשה. מאפריל 1943 ועד מאי 1945 נערכה מלחמת ג'ונגלים. אסיים בבית עלמין בניו גינאה – ליד המעוז היפני העיקרי. הדהים אותי שבבית עלמין זה, בניו גינאה החדשה, מקום מרוחק, נידח, יש כל כך הרבה נערים יהודיים. הייתי

רוצה לקרוא שמות ארבעה מהם, המייצגים את רבע מיליון היהודים שנהרגו בקרב במלחמת העולם: אברהם בצלאל בית הלוי, בן 30, חייל רגלים אוסטרלי, 1943, טוראי לנרד ברמן, בן 25 ,בן ישראל וחנה ברמן, נפל 1945 והאחרון, שאחיו מוכר לכם: טוראי, מנחם בן יחזקל מירמוביץ,1945 . תודה לכם .