קרב אל-עלמיין מוגדר גם הוא כקרב מפנה במלחמת העולם השנייה. הקרב התחיל ב-23 באוקטובר 1942 ונמשך 11 ימים עד ל- 3 בנובמבר, כאשר קווי ההגנה של הצבא הגרמני-איטלקי נפרצו וכוחות שריון של הצבא הבריטי חדרו מערבה לעורף הגרמנים. לצורך הבנת המהלכים של קרב אל-עלמיין יש לחזור ולתאר את מהלך הקרבות שקדמו לו, המאופיינים בקרבות שריון עזים בהם הניידות, עוצמת האש והתעוזה היו גורמי ההכרעה.
את רובה של שנת 1941 בילה רומל בבניית הקורפוס החדש, ובארגון היחידות האיטלקיות שכמעט חוסלו בקרבות עם הבריטים בתחילת 1941. מיד לאחר בואו לצפון אפריקה בפברואר 1941 כמפקד כוחות הציר רומל פתח במתקפה נגד הכוחות הבריטיים בלוב. ההתקפה נבלמה ליד הגבול המצרי והאנגלים עדיין הצליחו לשמור על טוברוק, הנמל החשוב בחוף הלובי, מאחורי הקווים הגרמניים. קווי האספקה של רומל היו עתה ארוכים ופגיעים. המתקפה שלו נעצרה וכוחותיו התבצרו על גבול מצרים לצורך התארגנות. רומל הקים דיביזית פנצר שנייה על ידי חלוקה מחדש של הטנקים שעמדו לרשותו. לדיביזיות אלה היה תקן של 194 טנקים לכל אחת אבל במציאות היו להן פחות בהרבה. אוניות עם תגבורות מאיטליה לצפון אפריקה נאלצו לחצות את הים התיכון הנשלט על ידי הצי וחה"א הבריטיים. רובם של אוניות ומיכליות אלה הוטבעו בדרך וכך נמנע משלוח סדיר לכוחות רומל של תגבורות ואספקה חיונית ובעיקר דלק.
במשך כל המערכה של יותר משנתיים (פברואר 1941 עד מאי 1943) שלמו על כך הכוחות בפקודו של רומל מחיר כבד מאד בשדה הקרב. ללא ההשתלטות של הגרמנים על מצבורים של הבריטים מדי פעם היתה מסתיימת המערכה מוקדם יותר.
ב-21 ליוני 1941 הוחלף המפקד הבריטי גנרל ויוול (Wavell) בגנרל אוקינלק (Auchinleck), לפני כן מפקד הצבא ההודי. יש לזכור שבאותה תקופה הודו היתה מושבה בריטית וצבאה הגדול והמפואר פעל תחת פיקודם של קצינים בריטיים בכל הדרגות הבכירות. הכוחות בפקוד הבריטי תוגברו והתארגנו במסגרת חדשה בעלת שם שהפך למפורסם מאד - המחנה השמיני. ב-18 לנובמבר 1941 פתח אוקינלק במתקפה על מנת לשחרר את טוברוק מהמצור, לכבוש בחזרה את המדבר המערבי ואת לוב ובעיקר להביס את כוחות הציר בפקודו של רומל.
בשתי המשימות הראשונות הצליחו הבריטים אבל בשלישית, הבסת האויב, נכשלו. רומל השכיל לחלץ את כוחותיו ונסוג מערבה בצורה מסודרת. הבריטים התקדמו אחריו וכבשו שוב את בנגזי ב-24 לדצמבר 1941. שם הם מצאו את כוחותיו של רומל מאורגנים מולם בקווי הגנה יציבים. שוב היתה הפוגה בלחימה. הבריטים נאלצו לעסוק בארגון קווי אספקה חדשים, ארוכים הרבה יותר, מבוססים על הובלה ימית לעיר הנמל בנגזי. פעולות אלה נפסקו כמעט מיד כאשר רומל כבש מחדש במפתיע את העיר ב-28 לינואר 1942. כוחות רומל התארגנו בהגנה, הנחת שדות מיקוש רחבים וקליטת אותן תגבורות שהצליחו לשרוד את המעבר בים.
שני הצדדים ישבו במקומם, צברו אספקה והתכוננו לצאת למתקפה. רומל תקף ראשון ב-26 למאי 1942. לאחר קרב אכזרי וממושך הובס כליל המחנה השמיני והכוחות הבריטיים נאלצו לסגת לאורך כל הדרך בחזרה למצרים. הפעם הצליח רומל לכבוש את טוברוק תוך כדי התקדמותו. מערכת הבצורים שם לא תוחזקה במשך השנה שחלפה מאז עמדה טוברוק בהצלחה במצור. כבוש טוברוק ב-21 ליוני 1942 סימן את השיא במערכותיו של רומל בצפון אפריקה. היטלר העניק לו דרגת פלדמרשל (רומל היה מעדיף בודאי דיביזיית פנצ'ר במקומה). המתקפה הגרמנית נעצרה רק כאשר הגיעו לקוי אל-עלמיין, 130 ק"מ בלבד מאלכסנדריה. מיד עשה רומל ניסיון בשארית כוחותיו להבקיע את קו ההגנה החזק במקום אך ללא הצלחה.
בפעולה זאת הידועה בשם הקרב הראשון באל-עלמיין רומל הפסיד בעיקר בגלל תשישות כוחותיו, מחסור בדלק ושחיקת הציוד. הבריטים עם הגב לקיר היו קרובים למצבורי האספקה שלהם ונהנו מיתרון מוחלט בכוח אדם ואש. לשני הצדדים נדרש שוב זמן להתארגן.
ב-8 לאוגוסט 1942 התמנה מפקד בריטי חדש, גנרל ברנרד מונטגומרי (Montgomery) שקיבל את הפקוד מאוקינלק. רומל ניסה להבקיע דרך הקווים הבריטים בפעם נוספת בקרב במקום מדרום לאל-אלמיין בשם עלם חלפה (Alam Halfa) ב-31 לאוגוסט 1942. גם ניסיון זה לא צלח ונבלם ע"י הכוחות הבריטים. מונטגומרי התכונן היטב לקרב זה כאשר מועד ההתקפה והתכנית הגרמנית היו ידועים לו מראש מפענוח של תשדורות ה-"אניגמה" של מפקדת רומל.
כוחות הצי וחה"א הבריטי הצליחו ליירט את רוב ספינות האספקה שהיו אמורות להגיע לרומל (מועדי הפלגתם ומסלולם גם התגלו מפענוח "אניגמה", הצופן הגרמני), והוא לא יכול היה להחזיק בעמדותיו לאורך זמן. למרות החסרונות הרבים שניצב מולם, הוא בכל זאת הצליח להחזיק בקו במשך מספר חודשים. בינתיים המחנה השמיני בפיקודו של מונטגומרי צבר כח רב, הרבה מעבר למה שעמד לרשותם של המפקדים שקדמו לו, וזאת לקראת קרב ההכרעה הצפוי להיות קשה ועקוב מדם. קרב אל-עלמיין התחיל ב-23 לאוקטובר בהרעשה ארטילרית אדירה, ללא תקדים במערכה זו, והסתיים בניצחון בריטי ב-3 לנובמבר 1942. לזכות הכוחות הגרמנים והאיטלקים ייאמר שבמשך ימים רבים התוצאה היתה מוטלת בספק. לבסוף כוחות רומל פתחו בנסיגה שהביאה אותם מערבה מרחק של 2000 ק"מ עד מעבר לטריפולי באפריל 1943. כוחות גדולים אמריקאים ובריטים שפלשו לטוניסיה בתחילת נובמבר 1942 התקדמו מזרחה. צבא רומל נאלץ להלחם בשתי חזיתות: נגד המחנה השמיני המתקדם מהמזרח ונגד הכוחות החדשים שזה עתה נחתו במערב. רומל המשיך בנסיגתו אל טוניס, למרות הפצרותיהם של היטלר ומוסוליני. שם התנגש בקורפוס השני של צבא ארצות הברית הבלתי מנוסה. רומל הסב לאמריקאים אבדות כבדות כולל 150 טנקים ו-1,600 חיילים שנלקחו בשבי בקרב על מעבר קסרין ב-14 לפברואר 1943.
זו היתה ההצלחה האחרונה של הכוחות בפיקודו של רומל בצפון אפריקה. ב-7 למרץ חזר רומל לגרמניה על פי יוזמתו לצורך פגישה אישית עם היטלר. רומל הסביר את המצב בצפון אפריקה והדגיש את הצורך המיידי בחידוש האספקה לצבאו בקנה מידה גדול. היטלר סירב להגביר את משלוחי האספקה והורה לרומל לא לחזור לחזית. שם, לאחר קרבות קשים ועקובים מדם נכנעו שארית כוחות הגרמנים והאיטלקים ב-6 למאי 1943.
*על בסיס הרצאות הרצאותיהם של אל"מ (מיל') בני מיכלסון, האלוף שלמה שמיר ביום העיון בנושא