וילהלם פילדרמן - ממנהיגי יהדות רומניה
אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון
נולד בשנת 1882 בבוקרשט, רומניה, כבנו של בעל בית דפוס שהתעשר וזכה למוניטין טובים. הוא למד בבית ספר התיכון "מאטיי באסראב" בבוקרשט עם תלמיד בשם יון אנטונסקו שדרכיהם יצטלבו בהמשך, למד משפטים באוניברסיטת בוקרשט ובסיום לימודיו המשיך ללימודי דוקטורט באוניברסיטת פריז וסיים בהצלחה ב-1909 עם עבודה בנושא הירושה במשפט ההשוואתי. הוא המשיך ללמוד בבית הספר לאמנויות ולאדריכלות שליד מוזיאון הלובר בפריז ובקורס לפילוסופיה של אנרי ברגסון. פילדרמן סיים גם לימודים בבית הספר הגבוה למסחר ועם שובו לרומניה זכה באזרחות הרומנית. החל מ-1912 היה עורך דין בבוקרשט. הוא התגייס לצבא הרומני והיה קצין במלחמת הבלקן הראשונה, בשנת 1913 ובמלחמת העולם הראשונה. בצבא הוענקו לפילדרמן העיטורים הממלכתיים Coroana României ("כתר רומניה") ו-Virtutea militar? (עיטור המופת הצבאי).
פילדרמן היה בין מייסדי "ארגון היהודים ילידי רומניה" ב-1909 והיה סגן יושב הראש שלו מ-1915. בשנים 1914 עד 1919, בהיעדרו מרומניה של היו"ר, היה פילדרמן היושב ראש בפועל. הוא היה חבר במשלחת הרומנית לוועידת השלום בפריז ופעל רבות כדי להביא לכך שבהסכמי השלום של שנת 1919 יכלל סעיף המעניק אזרחות ליהודי רומניה. הוא נכנס לפוליטיקה ונבחר לפרלמנט הרומני. ב-18 בפברואר 1923, כש"איחוד היהודים ילידי רומניה" שינה את שמו ל"איחוד יהודי רומניה" (Uniunea Evreilor Români), נבחר פילדרמן ליושב ראש האיחוד. הוא היה בשנת 1915 ממיסדי האוניברסיטה העממית וחוג התרבות "החרות" (Libertatea) בבוקרשט. בהיותו חבר במפלגה הלאומית ליברלית נבחר ב-17 ביולי 1927 לכהן בפרלמנט הרומני, כהונה שנמשכה זמן קצר עד נובמבר 1928. בשנת 1920 התמנה ד"ר פילדרמן גם לנציג הג'וינט ברומניה. בשנת 1928 יצא לארצות הברית בשליחות מיוחדת מטעם ממשלת רומניה. ב-1929 הוא השתתף כנציג לא ציוני בכנס בציריך שבה הוקמה הסוכנות היהודית המורחבת. החל משנת 1940 היה פילדרמן יושב ראש פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה שהוקמה בשנת 1937. מתוקף תפקידו שימש ככתובת עבור השלטונות הרומניים ופה לקהילה היהודית.
עם כניסת רומניה למלחמה נגד ברית המועצות במטרה מוצהרת להחזיר לחיקה את בסרביה ובוקובינה הצפונית, פילדרמן היה בין החותמים על מכתבים אל השלטונות שבהם ביקשו לאפשר ליהודים לחזור לשירות הצבאי הרגיל כדי להקריב עצמם למען המולדת כפי שעשו בעבר. הם מחו נגד ההסתה האנטישמית לפיה היהודים משרתים את האויב הבולשוויקי. משלא נענו השלטונות לבקשות אלה לנורמליזציה של מעמד היהודים בצבא ובמדינה, פילדרמן, היה בין אלה שקראו לציבור היהודי לכבד את הצבא ולהתגייס לסייע למאמץ המלחמתי של המדינה. המיעוט יהודי, שמספרו היה מופחת והיה מרושש על ידי הפקעת נכסיהם, תרם בהמשך למדינה, תוך מאמצים כבירים, 10 ביליון ליי. ב-16 בדצמבר 1941 ביטל המשטר הפשיסטי את הפדרציה של איחודי הקהילות. אולם פילדרמן המשיך בניסיונות להשפיע על החלטות המשטר כדי לנסות לסכל סכנות בדרך, זאת כפי שאמר, בתפקיד "יהודי ואזרח רומני".
בימי השלטון הצבאי-פשיסטי נקט פילדרמן בדרך של הצפת השלטונות בבקשות שנוסחו מתוך חוש דיפלומטי והכרה עמוקה של המנטליות והשקפת הנמענים. לדוגמה מובא כאן תרגום של בקשה, מיום 6 בספטמבר 1941, שהגיש פילדרמן, יחד עם הרב הראשי אלכסנדר שפרן לראש הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, הפטריארך ניקודים,(שנודע בהשקפות אנטישמיות מובהקות), בעניין ענידת הטלאי הצהוב: "להוד רוממותו הקדוש, מצורף בזה העתק של הפניה מס' 1046 מיום 5 בספטמבר 1941, שהוגשה לשרי הפנים, האוצר והכלכלה הלאומית, בעניין חיוב כל היהודים, גברים, נשים וילדים, בעיר הבירה וברחבי הארץ לשאת סימן מזהה. לנשיאת הסימן המזהה יהיו השפעות חמורות על הסדר הציבורי, הכלכלה והפיננסים של המדינה. היות שהסימן המזהה הוא "כוכב דוד" (הכינוי הלועזי למגן דוד), שהוא קדוש באותה מידה לנצרות וליהדות, ובמיוחד שהאלוהות של ישו מבוססת על היותו מגזע דוד, ללא ספק פקודה זו מבזה את הדת בהציגה ללעג ולביזוי הנוצרים את אחד הסמלים הקדושים ביותר ומערערות תוך כדי כך את האמונה בדברים הקדושים. מה כבר ניתן להבין מנקודת מבט דתית, כאשר יוצאים מהכנסייה, לאחר שמיעת שירת התהילים של דוד ואהבת רעך ורואים איך מטמאים את הסמל של אחד מאבות מייסד הדת הנוצרית ואיך סמל זה משמש להסתה לשנאה נגד רעך. אנו מקווים, הוד רוממותך הקדוש שתועיל לקחת תחת חסות קדושתך את כיבוד הדת והאדם. אנו מבקשים... "
מאמציהם של פילדרמן ושפרן הופעלו גם כלפי המלכה האם אלנה, ושגרירי שוודיה, שווייץ וטורקיה וגם נציג הצלב האדום. פרט לכך פילדרמן הפעיל את מלוא כישרונו בשיחותיו עם אנטונסקו ועם שרים נוספים. פילדרמן שלח לאנטונסקו תזכיר בו הסביר שהטלאי הצהוב לא הונהג בגרמניה ולא באיטליה, אלא רק בארצות כבושות וניגן בכך על רצונו של אנטונסקו להוכיח את עצמאות רומניה, גם כלפי גרמניה. התזכיר הגיע לאנטונסקו באיחור בגלל מחלתו של אנטונסקו. לאחר שאנטונסקו קרא את התזכיר יצאה הזמנה לפילדרמן לבוא אליו ביום ראשון (יום המנוחה ברומניה) למפגש, יחד עם יהודי נוסף, הוריה קלז'אן (Horia Clejan), בביתו הכפרי של אנטונסקו. פילדרמן ענה שמכוניתו הוחרמה ולא יוכל להשיג תחבורה ביום ראשון ועל כך נענה שמכוניתו של אנטונסקו תבוא לאסוף אותו. היהודי הנוסף, קלז'אן, לא השתייך למנהיגות היהודית, אך אנטונסקו הכיר אותו משום שהיה האדריכל שבנה לו בית לפני המלחמה. בראיון, שנמשך קרוב לשעה, העלה פילדרמן בעיות שונות, שחלקן נענו וחלקן לא, אך חובת ענידת הטלאי הצהוב ברומניה בוטלה. בסיום המפגש ציין אנטונסקו את היחס השונה ליהודי ה"רגאט" (ה"ממלכה" -רומניה בגבולות שלפני מלחמת העולם הראשונה) לעומת יהודי המחוזות שסופחו מאוחר יותר.
לאחר עלייתו לשלטון של אנטונסקו, השתמש פילדרמן בקשריו איתו כדי לבקש על בני עמו, לרכך או אף לבטל חלק מהאמצעים שננקטו כנגדם. ההיכרות המוקדמת עם אנטונסקו נתנה לו יתרונות בלתי מבוטלים. כדי לעמוד על כך מובא כאן תיאור הראיון הראשון שנתן הדיקטטור אנטונסקו לפילדרמן:
פילדרמן הגיע ביום 17 בספטמבר 1940, בשעה 7.00 בערב ללשכתו של אנטונסקו והתיצב בפני ראש לשכתו, קולונל אלפטרסקו (Elefterescu) שהזמין אותו לשבת בחדר ההמתנה. כעבור מספר דקות נכנס לשם פרופסור אלכסנדרו קוזה (שותפו של אוקטביאן גוגה בהנהגת המפלגה הנוצרית לאומית, מפלגה אנטישמית), שפנה אליו והושיט לו את ידו, בעודו מציג את עצמו. פילדרמן לחץ את היד המושטת ובתורו, הציג את עצמו. קוזה, נדהם וממורמר מנוכחותו של יהודי בלשכת אנטונסקו, התרחק והתיישב בפינה.
היחס המיוחד שקיבל פילדרמן אצל אנטונסקו ונכונותו להקשיב לתלונותיו בעניין רדיפת היהודים על ידי המשטר והלגיונרים, היו בין נושאי המחלוקת שבין אנטונסקו ובין הלגיונרים, נושאים שהביאו למרד הלגיונרים.
פילדרמן הכיר היטב את אנטונסקו והשתמש בידיעותיו כדי לתמרן את אנטונסקו לעמדות נוחות יותר עבור היהודים. הוא אמר לאנטונסקו בצורה גלויה שהגרמנים יפסידו במלחמה, וליד שולחן המשא ומתן להסכם שלום עתידי רומניה תידרש לתת דין וחשבון על מעשיה כלפי היהודים. אין לדעת כמה זה השפיע על אנטונסקו, אך האחרון שינה את יחסו כלפי היהודים לפי המצב המשתנה בחזית המלחמה. יש היסטוריונים, כמו פאול שמידט, הטוענים, שהיחס הטוב יחסית שקיבל פילדרמן מאנטונסקו, נועד להכין לו בן ברית למקרה של כישלון כוחות הציר.
לעתים קרובות הזכיר פילדרמן לאנטונסקו, שהיה בראש וראשונה איש צבא מסור, את תרומת היהודים למלחמות של רומניה ואת העובדה שאחוז היהודים שנפלו במלחמות אלה לא נפל מאחוז הרומנים שנפלו. הוא גם ניצל לא פעם את הגאווה הלאומית של אנטונסקו, בהצביעו על כך שיש הקלות ליהודים הניתנות ליהודים ההונגרים (מעבר מהגרים יהודים דרך גרמניה), אך הגרמנים מסרבים לתת ליהודים הרומנים. אנטונסקו תמיד הגיב כמצופה ויצא למאבק עם הגרמנים בנושא.
פילדרמן השיב בשלילה לדרישת שלטונות רומניה כלפי היהודים לתשלום מס נוסף למימון המלחמה, מס ענק (4,000,000,000 לאי) שהיהודים המרוששים לא יכלו לעמוד בו. תשובה זו הרגיזה את אנטונסקו והוא הורה להגלות את פילדרמן לטרנסניסטריה. כעבור שלושה חודשים, לאחר השתדלות למענו של המלכה האם, אלנה, שינה אנטונסקו את טעמו והורה להחזיר את פילדרמן מגלותו.
עם התקדמות הצבא האדום בתחומי רומניה, ביום 14 ביוני 1944, בארמון פלש, זימן המלך מיכאי כמה פוליטיקאים מהאופוזיציה ובהם פילדרמן. בכינוס הוצע לחלק נשק ליהודים שבמחנות ובעזרתם להפיל את ממשל אנטונסקו. פילדרמן הסתייג מכך ואמר שאינו מתנגד עקרונית לתוכנית, אך נציגות היהודים בין המתקוממים צריכה להיות תואמת לחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית. ההתנגדות הייתה לצנינים בעיני המפלגה הקומוניסטית הרומנית.
לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון העיתון הראשון שהם סגרו, בפברואר 1945, היה "Curierul Israelit ("קוריירול ישראליט" -"השליח היהודי") ובאותה הזדמנות גם עצרו בפעם הראשונה את פילדרמן. בשלהי 1947 עזב פילדרמן בחשאיות את רומניה. השמועות אומרות שהוא נסע במשאית צבאית סובייטית נהוגה בידי שני קצינים סובייטים יהודים שהתחלפו בנהיגה וכך עברו את הגבול ההונגרי עד בודפשט. השגרירות הבריטית ברומניה הפיקה דרכון עבור פילדרמן, דרכון שהמתין לו, עם הוויזות הדרושות, בבודפשט. עם הדרכון הייתה דרכו של פילדרמן לווינה פתוחה, ומשם נסע לצרפת. ברומניה נשפט בהיעדרו.