לאופולד טרפר ו"התזמורת האדומה"
מאת אל"מ (מיל) בני מיכלסון
רשת הסוכנים 'התזמורת האדומה' הצליחה לשים את ידה על מרבית התכניות האופרטיביות של הפיקוד העליון הגרמני ולהעבירן לברית-המועצות. מקים הרשת לאופולד טרפר ניצל מהטיהורים בברית המועצות, הצליח להערים על שוביו הגרמניים ולברוח, שרד בכלא הסובייטי ושוחרר ממנו אחרי מות סטלין ואף עלה לארץ וחי בה כעשר שנים. סיפורו של קצין מודיעין בכיר סוציאליסט, מהפכן ומנהיג, שקורות חייו נשזרו במאבק באנטישמיות ובדיכוי יהודי אירופה.
לאופולד טרפר נולד בעיירה נוביטארג אשר באימפריה האוסטרו-הונגרית (פולין של היום) ב- 26 לספטמבר 1904. בצעירותו נחשף לאנטישמיות במקום מגוריו. כפועלים יהודים רבים אחרים, הוא ראה בסוציאליזם את הפתרון לבעיות דיכוי היהודים במזרח אירופה. היה חבר בתנועת הנוער הציונית השומר הצעיר מ-1918.
ב-1924 עלה לארץ-ישראל והצטרף למפלגה הקומוניסטית. מאפריל אותה שנה היה פעיל באיגודים המקצועיים ופעיל בכיר של המפלגה הקומוניסטית של א"י, מזכיר סניף חיפה. באותה תקופה, זמן קצר לאחר המעורבות הבריטית במלחמת האזרחים ברוסיה, הוציאו הבריטים את המפלגה הקומוניסטית בא"י מחוץ לחוק. על רקע זה כלאו הבריטים את טרפר, שראו בו סכנה גדולה, ולאחר משפט בעכו הגלו אותו. הוא הגיע לצרפת ב- 1929 ושם המשיך את פעילותו הקומוניסטית תוך מגע עם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. במסגרת זו ארגן את הוצאתו לאור של העיתון היהודי הקומוניסטי "דרמורגן"( הבוקר). אחרי שנחשד בריגול תעשייתי למען ברית-המועצות, נאלץ טרפר לעזוב את פריס ונסע ב-1932 למוסקבה. במוסקבה למד באוניברסיטה למיעוטים לאומיים מארחאלבסקי (שיועדה עבור אנשי מקצוע של הקומינטרן) בין השנים 1932-1935 בהמשך הפך למרצה באוניברסיטה הנ"ל, ובה הורה את יסודות התורה המרקסיסטית-לניניסטית והשיטות המהפכניות להפצתה. במוסקבה גילה טרפר את המציאות הכלכלית והפוליטית של "ארץ הסוציאליזם", בתקופת הקולקטיביזציה הכפויה, ההגליות והטיהורים. טרפר חזה מבשרו כיצד נהגו בסטודנטים מחו"ל (של הקומינטרן) הרבה יותר טוב משנהגו באזרחים פשוטים של ברית-המועצות.
טרפר היה עד לתוצאות פעילות המפלגה - פולחן האישיות, דיכוי חופש הביטוי והדמורליזציה המעמיקה. המהפכה התנוונה. הפחד גרם לבני אדם לוותר על מצפונם המהפכני. בדרך זו נתאפשר לסטלין לבסס את הדיקטטורה שלו, בהסתייע בשיתוף הפעולה של המפלגות הקומוניסטיות שמחוץ לברית-המועצות. מנקודת הראייה של טרפר - לא פחד, לא דיכוי (מאסר) ואף לא העובדה שהוציא את כל חייו במפלגה כפעיל, הצדיקו את הכניעה המבישה (כולל שלו עצמו) לביורוקרטיה הסובייטית. במיוחד כאשר היו פעילים שהתנגדו לביורוקרטיה גם ששילמו על כך בחייהם.
בשנת 1936 פנה ראש המודיעין הצבאי של ברה"מ, גנרל ברזין לטרפר וביקשו לסייע בחילוץ פעילים של רשת מודיעין סובייטית שנחשפה בצרפת (של י. ביר וא. שטורם) עקב קשריו בארץ זו. הוא נסע לצרפת וביצע את המשימה בהצלחה מרובה. בעקבות כך הפך לקצין מודיעין סדיר ב GRU (המודיעין של הצבא הסובייטי). טרפר ניצל מהטיהורים וב-1938, הגיע לבריסל כראש שלוחת המודיעין של הצבא הסובייטי עם דרכון קנדי על שם אדם מיקלר על מנת להקים ולארגן רשת סוכנים במערב אירופה ובמרכזה, כהכנה לעימות הצפוי עם גרמניה, שהיה בלתי נמנע. טרפר נבחר בשל ניסיונו המהפכני המעשי ובשל בקיאותו המעמיקה בתורה הסוציאליסטית שהפגין בתקופת פעילותו במכון מרחאלבסקי, אולם יותר מכול בשל כושר מנהיגותו וקשריו המוכחים (בעיקר לאחר המבצע בצרפת) עם קומוניסטים (שחלקם היו תלמידיו) בארצות השונות בכלל ובצרפת בפרט.
עם כיבוש בלגיה ב- 1940 עבר טרפר לצרפת (של וישי) והמשיך לנהל את הרשת משם במרץ ובתחושת שליחות שאפיינו את האיש. בהכירו את המשטר בברית-המועצות על תהפוכותיו הסקטוריאליות והפרסונליות הניח טרפר כמה הנחות בסיסיות ובנה תפיסת הפעלה שתאפשר את פעילות הסוכנים ואת שרידות הרשת בנסיבות הקיימות ואל מול שני משטרים רודניים: האחד היה גרמניה הנאצית; והאחר, שלמענו נדרש לפעול במגבלות המשטר הסטליניסטי - ברית-המועצות. ראשית לכול, הסוכנים נבחרו על בסיס נגישותם למידע מצד אחד, ואהדתם לאידאולוגיה המרקסיסטית (או לפחות סלידתם מהנאצים) מצד אחר (מרביתם היו יהודים וחלק היו חבריו מארץ ישראל). עם זאת הם לא היו מוכרים בעבר לסוכנויות המודיעין של ברית-המועצות או בציבור כקומוניסטים. גיוסם נעשה באופן סלקטיבי וכל אחד מהם זכה לחניכה צמודה, בדרך כלל של טרפר עצמו, על מנת להכשירו לתפקידו.
ארגון רשת הסוכנים נבנה עם עצמאות מוחלטת ככל האפשר מבחינת תלות במודיעין הצבאי של ברית-המועצות. למעשה הקים טרפר חברה בין-לאומית למסחר במעילים ובגדים בכל רחבי אירופה. החברה פעלה כארגון עסקי לכל דבר, למטרות רווח, ומרווחיה מומנה פעילות היומינט בכלל היבשת. החברה שימשה גם כיסוי מצוין לפעילות המגוונת ולנסיעות התכופות של עובדיה ממדינה למדינה. תאי הרשת בכל מדינה היו ממודרים מתאים (וסוכנים) עמיתים שבמדינות אחרות ולעתים אף מכאלה שבאותה מדינה. לכל סוכן היו כמה דרכים להעביר מידע וכך, אם נחסמה דרך כלשהי תמיד הייתה חלופה מתאימה הן מבחינת השיטה - מכשירי קשר או בלדרים - והן באמצעות תחנה אחרת. הרשת התמקדה בעיקר באיסוף מידע צבאי והתרעתי על הממסד הביטחוני הנאצי בגרמניה ובמדינות אחרות. המידע שנאסף הועבר לרוב עם הערכות שדה, באופן שמלאכת העיבוד במרכז במוסקבה תהיה פשוטה ככל האפשר. יתירות הרשת ושרידותה הובטחו באמצעות פריסה רחבה בכמה מדינות שנוקטות מדיניות שונה (צרפת - המרכז, בלגיה, גרמניה, הולנד ושווייץ), וכך תמיד היו כמה בסיסים באירופה שמהם המשיכה הרשת בפעילותה גם כשנפלו בסיסים אחרים לידי האויב.
רשת הסוכנים החלה לפעול ב-1939, כשנה אחרי שהחל טרפר בהקמתה, והמשיכה לפעול כארבע שנים - עד 1943, ואולם הסניף השווייצי המשיך בפעילותו עד לסיומה של מלחמת העולם השנייה. מקורותיה של הרשת התבססו על קצינים בעלי נגישות גבוהה למידע סודי במפקדת חיל האוויר הגרמני ובמשרד הכלכלה. החברה של טרפר הייתה בעלת קשרים עסקיים וחברתיים הדוקים עם שלטונות הכיבוש בצרפת (אחת הסוכנות הייתה מזכירתו של מפקד הצבא הגרמני בצרפת) ועם ארגון הבנייה והתשתיות "טודט", עובדה שאפשרה לו לקבל מידע פוליטי וצבאי בעל ערך רב. הישגיה העיקריים של הרשת במהלך המלחמה כללו מידע מדויק על הצבא הגרמני - סדר כוחות, עוצמה, היערכות ופעילות עד לרמת הגדוד בצבא והטייסת בחיל האוויר, ובתוך כך מידע טכני מפורט על אמצעי לחימה חדישים כמו טנקים ומטוסים. בין השאר הועברו לברית-המועצות התכניות המפורטות והתחזיות לייצור מטוסי קרב וטנקים בגרמניה, ומהן ניתן להסיק כי הטנקים הסובייטיים (בעיקר T-34 ו-KV) עלו באופן ברור על הטנקים החדישים ביותר שיוצרו בגרמניה. מעקב מפורט זה אחר הצבא הגרמני נמשך עד למערכת סטלינגרד ועד בכלל.
הארגון הצליח לשים את ידו על מרבית התכניות האופרטיביות של הפיקוד העליון הגרמני ולהעבירן לברית-המועצות. לשיא הישגיו הגיע בלי ספק בהעבירו במדויק את ההוראה מס' 21 של היטלר והתכנית האופרטיבית להוצאתה אל הפועל - 'מבצע ברברוסה' - הפלישה הגרמנית לברית-המועצות. מידע זה נראה חיוני כל כך עד שטרפר חרג באופן מסוכן מכללי הכיסוי והמידור שלו והגיע באופן אישי לשגרירות ברית-המועצות בווישי, צרפת (ברית-המועצות עדיין לא הצטרפה למלחמה וקיימה שגרירות בבירת צרפת), על מנת לוודא שיועבר המידע הקריטי למוסקבה בזמן. אמנם זה היה צעד דרמתי אחרון לקראת הפלישה, אולם במשך חודשים העבירה הרשת מידע מדויק על ריכוז הכוחות הגרמניים לפלישה ולבסוף אף את התאריך והשעה המדויקים שלה.
גם כשפרצה המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות המשיכה הרשת לספק מידע עדכני ובזמן על הצבא הגרמני. הגרמנים, שהרגישו שתנועות צבאם ידועות לאויב, החלו לחפש סוכנים במקומות הרגישים ביותר. משנפל אחד התאים בבלגיה (בשל פעילות חריגה מסביבתו הטבעית) וכשהמשיך המידע לזרום הבינו הגרמנים שמדובר בארגון חשאי מסונף ומסוכן ביותר וכינוהו 'התזמורת האדומה' (למעשה הם כינו בשם זה את כל שלוחות ה GRU,NKVD,INO והקומינטרן). השם בא בעיקר בשל כמות המשדרים הרבה שהיו בידי הרשת וכמות התשדורות הרבה שקלטו מאזיני המודיעין הגרמני ואשר שודרו לברית-המועצות.
בתקופה שקדמה לפרוץ המלחמה טוהרה צמרת המודיעין הצבאי הסובייטי בידי סטלין, וגנרל ברזין הוצא להורג. בבת אחת איבדה 'התזמורת האדומה' את עורפה ואת בסיסה גם יחד ונאלצה לחזור על כל שדר פעמיים ואף שלוש עד לקליטתו במוסקבה, פעילות שהקלה מאוד על הגרמנים לאתר את המשדרים ולחשוף את הרשת. 'התזמורת' נאלצה לעבוד בלי "תגובתיים" ובתסכול עמוק. לחשיפת הרשת תרמו גם התנהגות ראוותנית של הקצין המפעיל בבלגיה "קנט" וחריגות אחרות בהתנהגות.
המאבק ברשת זו הצריך צעדים חריגים, והגרמנים הקימו כוח מיוחד - 'קומנדו התזמורת האדומה' - ובו שולבו נציגים מהארגונים השונים של קהילת המודיעין הגרמנית ובהם ה-S.S, הגסטפו והמודיעין הצבאי. כשנה נדרשה לגרמנים לעלות על מרבית הסוכנים ותאי הרשת, לחסלם ולתפוס את הסוכנים או להרגם. ב- 24 לנובמבר שנת 1942 נאסר טרפר. הוא הוחזק בבית סוהר מיוחד בפריס ובמשך כשנה שיחק "חתול ועכבר" עם שוביו הגרמניים ויצר בקרבם את הרושם שהם יוכלו "להפכו" ולהשתמש בו כנגד שולחיו - המודיעין הצבאי הרוסי - וכנגד הקומוניסטים בתנועת המחתרת הצרפתית.
בתקופה זו, שכינו הגרמנים 'המשחק הגדול', הצליח טרפר לשכנע את הגרמנים לאפשר לו להיפגש עם אנשי קשר במחתרת הצרפתית על מנת לחשוף אותם ואת פעילותם. טרפר הצליח להעביר דרכם מסר למוסקבה שהרשת בידי הגרמנים ואין להאמין למידע המגיע ממנה. באחד המפגשים הללו בספטמבר 1943 הוא ברח ונעלם. טרפר ירד למחתרת וחי במסווה בפריס עד לשחרור באוגוסט 1944, אז מיהר לבית הסוהר בו היו כלואים חברי הרשת והצליח להניח ידו על חלק מהגרמנים חברי "קומנדו התזמורת האדומה" על חומר רב ובעל ערך ואף לחלץ אותם כלואים שנשארו בחיים. בד בבד המשיכה השלוחה השווייצית לפעול, ועד סוף המלחמה המשיכה בפיקודו של סנדור (אלכסנדר) ראדו להעביר למוסקבה מידע מדהים בדיוקו על הצבא הגרמני. המידע הגיע מסוכן בשם "לוסי" אשר יש אומרים כי קבלו מהמודיעין השוויצרי והבריטי.
בינואר 1945, כשחזר למוסקבה בדרגת גנרל-מיור, נאסר טרפר לפי פקודת סטלין, הועמד לדין וב- 1947 נדון ל- 15 שנות מאסר, ככל האחרים שהיו בשבי או בכלא הגרמני. ייתכן שגם למעורבותו בהתרעות שנשלחו למוסקבה ערב הפלישה הגרמנית ואשר התקבלו בביטול על ידי סטלין הייתה תרומה כלשהי לכליאתו. 8 שנים נמק טרפר בכלא הסובייטי עד אשר ב-1955, לאחר מות סטלין, הוא שוחרר וזכה להוקרה שהיה ראוי לה.
אולם נפשו של טרפר שבעה מהחיים בברית-המועצות. טרפר עזב את ברית-המועצות וחזר למולדתו פולין, ובה השקיע את מרצו בפיתוח התרבות של הקהילה היהודית כהתרסה נגד המאמץ הגרמני למחוק ולאבד תרבות זו. אולם בהנהגתו של גומולקה הסטלניסטי, הקהילה היהודית הייתה מטרה למסע אנטישמי (ב-1968). מסע זה, שגונה בעולם כולו, גרם לשארית הקהילה היהודית לנטוש את פולין. טרפר הבין שאין לו עוד בשביל מי לעמול והחליט לעלות לישראל. כעבור שלוש שנות מאבק עיקש הרשו לו השלטונות לעלות, וב-1973 הגיע לארץ והתיישב בירושלים.
ביבליוגרפיה:
1. טרפר, לאופולד, התזמורת האדומה שלי, ידיעות אחרונות, ת"א, 1975.
2. פרו, ז'יל, התזמורת האדומה, ספרית פועלים, ת"א, 1972.