לסלי הור-בלישה – שר המלחמה הבריטי
מאת אל"מ (מיל) בני מיכלסון
יצחק לסלי הור-בלישה, הברון הור-בלישה הראשון (7 בספטמבר 1893 - 16 בפברואר 1957). היה חבר פרלמנט בריטי ושר בממשלת בריטניה, אשר נודע בשל תרומתו לתחבורה והיותו קורבן, ככל הנראה, של אנטישמיות.
שנותיו הראשונות
הור-בלישה נולד בדוונפורט שבפלימות'. הוא היה בנו היחיד של יעקב יצחק בלישה, מנהל חברת ביטוח, ואשתו אליזבת מרים מיירס. אביו מת עליו עוד בטרם הגיע לגיל שנה. כשאימו נישאה בשנית, לסר אדאיר הור בשנת 1912 הוא אימץ את שם המשפחה הכפול הור-בלישה. המשפחה הייתה אמידה למדי, והור-בלישה נשלח לבתי ספר באירופה, בין השאר בפריז ובהיידלברג. אחר כך החל ללמוד בקולג' סנט ג'ון באוניברסיטת אוקספורד, שם היה נשיא מועדון הוויכוחים Oxford Union Society. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה והגיע לדרגת רב סרן (מייג'ור). לאחר המלחמה הוסמך לעריכת דין.
הקריירה הפוליטית
בבחירות של שנת 1922 התמודד הור-בלישה מטעם המפלגה הליברלית במחוז הבחירה בו נולד (דוונפורט) אך לא זכה ברוב הדרוש. אולם בבחירות שנערכו בשנה לאחר מכן (1923) זכה, והפך לחבר פרלמנט. הוא נודע כנואם מוכשר ונלהב, זוהה עם האגף הימני של מפלגתו, אשר תקף את תמיכת המפלגה בממשלת הלייבור. הוא הצטרף לסר ג'ון סיימון לגוש "הליברלים הלאומיים" (ה-'Liberal National') עם הקמת ממשלת האחדות בשנת 1931.
לאחר הבחירות של שנת 1931 מונה הור-בלישה להיות שר זוטר במועצה למסחר (אחת הוועדות של מועצת המלך). הוא נשאר חבר בממשלה גם לאחר שהליברלים עזבו את הממשלה בשנת 1932 בשל מחלוקות בסוגיית הסחר החופשי, ומונה להיות המזכיר הפיננסי במשרד האוצר. הור-בלישה היה חרוץ וחכם, אך תכונותיו עוררו טינה נגדו בקרב גורמים שמרניים, אשר ראוהו כ"אאוטסיידר".
שר התחבורה
החל בשנת 1934 שירת הור-בלישה בתפקיד שר התחבורה, בתקופה שבה עלה קרנה של התחבורה הממונעת והיא הפכה נגישה להמונים. הוא שכתב את חוקי התנועה והיה אחראי על חיוב הנהגים לעבור מבחן נהיגה לצורך קבלת רישיון ועל הצבת משואות בלישה (רמזורים - שהציבור קרא להן על שמו); חידושים אלו הובילו לירידה משמעותית במספר תאונות הדרכים.
שר המלחמה
לאחר שירות מוצלח במשרד התחבורה, מונה הור-בלישה להיות שר המלחמה בשנת 1937 בממשלתו של נוויל צ'מברליין. היה זה מינוי שנוי במחלוקת. הור-בלישה החליף את אלפרד דאף קופר, שהיה פופולרי למדי. נשמעו גם טענות שמשרה בכירה כל-כך לא צריכה להימסר לנציג המפלגה הליברלית. גם מוצאו היהודי של הור-בלישה היה מקור לתסיסה אנטישמית נגדו בקרב חברי המפלגה השמרנית. הוא סומן כמחרחר-מלחמה ובולשביק, והופעל לחץ רב כדי להדיחו מהתפקיד בהזדמנות הראשונה. גם בקרב חוגים שלא התנגדו לו בעוצמה כה רבה נפוץ עבורו הכינוי "חורב" (Horeb), כרמז למוצאו היהודי (על שם הר חורב).
בלישה קיבל לידיו משרד אשר היה לזוטר ביותר בקרב הכוחות המזוינים מאז מלחמת העולם הראשונה (המשרד הבכיר היה משרד הצי – האדמירליות). במשך שנים רבות רווחה הנחת היסוד במשרד המלחמה כי "לא צפויה מלחמה בעשור הקרוב" ועל כן אין צורך בצבא גדול ובחידוש ציודו. לבלישה היה ברור כי המלחמה קרבה ויש לשנות לא רק את האסטרטגיה של בריטניה, באשר לדעתו, היא תצטרך צבא גדול אשר ילחם ביבשת אירופה לצידה של צרפת כנגד גרמניה, אלא שיש לציידו בהתאם. הדבר הצריך שינויים מפליגים בבניין הכוח של צבא בריטניה, בחלוקת תקציב הביטחון ובשינויים בתשתית ובפיקוד הבכיר. הוא ביקש את רשותו של צ'מברליין להנהיג גיוס חובה בראשית שנת 1938, אולם נענה בשלילה , שכן צ'מברליין סירב להגדיל את הוצאות הביטחון וראה בהצעתו של בלישה התגרות אשר עלולה להרגיז את היטלר והנוגדת את רוח מדיניות הפייסנות אותה הוביל. בלישה המשיך במאמציו לשפר את הצבא והעלה את המשכורות ואת הפנסיה לאנשי הצבא, כמו גם יצר אפשרויות קידום לחיילים בני המעמד הנמוך, אשר קידומם בדרך כלל נחסם בשל נפוטיזם בקרב בני המעמד הגבוה. הוא פעל לשיפור תנאי המגורים בקסרקטינים על ידי הוספת חדרי מקלחת ומתקנים לפעילויות בשעות הפנאי. הוא גם אפשר לחיילים נשואים לגור עם משפחותיהם. כיועץ לבניין הכוח הוא העסיק את הוגה הדעות המפורסם בזיל הנרי לידל-הארט. בסופו של דבר, בתחילת שנת 1939, נשא לחצו המתמיד פרי ואושרה בקשתו להנהיג גיוס חובה כדי להתמודד עם האיום מצד גרמניה הנאצית. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של בריטניה שאושר גיוס חובה בימי שלום.
בלישה שם לעצמו למטרה לגרום למודרניזציה של הכוחות המזוינים הבריטיים. הוא הנהיג תוכנית רב-שנתית חדשה אשר הציבה כיעד ראשון הקמת צבא של 32 דיביזיות (לעומת ה- 16 שהיו עד אז) ואחר כך של 55 דיביזיות, כאשר בשלב א' חיל המשלוח המיועד להלחם לצידה של צרפת ביבשת יוכפל מייד מ- 5 ל- 10 דיביזיות. יתרה מזאת כל הצבא יהיה ממוכן (כל היחידות בעלות כלי רכב ויכולת ניוד עצמי) ויצויד בנשק חדיש ובין השאר בתותחי-שדה 25 ליטראות – התותח היעיל ביותר במלחמה. הפיקוד הבריטי העליון צר האופקים לא יכול היה להסכין עם השינויים המפליגים והור-בלישה נאלץ לפטר שלושה חברים במטה הכללי הבריטי בכדי להחליפם באחרים. גישתו גרמה לעוינות מופגנת מצד מפקדים ותיקים כדוגמת הרמטכ"לק ג'ון גורט וגנרל ג'ון דיל (שניים אלה סולקו מאוחר יותר ע"י צ'רצ'יל כאשר האחרון נהיה ראש ממשלה). גורט אף סירב להיות נוכח באותו חדר יחד עם בלישה ונוצר מצב בלתי אפשרי בו הרמטכ"ל ושר המלחמה לא מדברים ביניהם. השינויים שהנחיל בלישה הרתיחו את הממסד הצבאי, והזעם חלחל גם לחיילים בדרגות הנמוכות. בחודשים הראשונים של מלחמת העולם השנייה הורה בלישה לאסור על החיילים לשיר שיר לעג שמילותיו הושרו לצלילי "Onward, Christian Soldiers":
Onward Christian Soldiers,
You have nought to fear.
Israel Hore-Belisha
Will lead you from the rear.
Clothed by Monty Burton,
fed on Lyons pies;
Die for Jewish freedom
As a Briton always dies.
הדחתו
בינואר 1940 הודח הור-בלישה ממשרד המלחמה במפתיע. בלישה היה מסוכסך עם לורד גורט (ששימש כעט מפקד חיל המשלוח הבריטי בצרפת), למרות שגורט חייב היה את מינויו לתפקיד להור-בלישה. השניים איבדו את האמון זה בזה, בשל מחלוקות עמוקות על האסטרטגיה שיש לנקוט להגנת צרפת. הור-בלישה גם איבד את הפופולריות שלו בקרב חברי קבינט המלחמה, בעיקר על רקע הדרישה לתקציבים נוספים עבור הצבא ומחויבות גדולה יותר למלחמה ביבשת. ישיבותיו של הקבינט הפכו מתוחות וקולניות. צ'מברליין החליט להדיחו, ורצה למנותו לעמוד בראש משרד ההסברה, אך נסוג מרעיון זה לאחר שאנשי משרד החוץ הביעו דאגה מכך שיהודי יחזיק במשרה זו. צ'מברליין הציע לבלישה להיות נשיא לשכת המסחר, אך הור-בלישה סירב ופרש מהממשלה.
בשל אופיין הרגיש של המחלוקות וההכרה בצדקת דרכו של שר המלחמה, תהו חברי פרלמנט ופרשנים פוליטיים לפשר ההדחה, והצהרתו הרשמית של הור-בלישה בפרלמנט השאירה אותם באפילה. דעה רווחת אחת הייתה כי הרפורמות הנועזות של הור-בלישה נתקלו בהתנגדות מצד אנשי הממסד הצבאי, אשר כפו על ראש הממשלה את פיטוריו. טענה אחרת הייתה כי משפחת המלוכה לחצה על צ'מברליין לפטרו בשל תמיכתו בעבר באדוארד השמיני במהלך משבר הוויתור על המלוכה, אולם טיעון זה לא מסביר מדוע הוצע להור-בלישה תיק ההסברה ומדוע מונה לתפקיד מלכתחילה.
לאחר הדחתו
הור-בלישה ניסה לשקם את הקריירה הפוליטית שלו תחת שלטונו של וינסטון צ'רצ'יל, אך הוא נחסם על ידי שילוב של חוסר-הפשרנות שלו והדעות הקדומות של השמרנים. הוא פרש מה-Liberal Nationals בשנת 1942 והיה לחבר פרלמנט עצמאי ('National Independent'). בממשלה שהוקמה בשנת 1945 מונה לזמן קצר להיות השר האחראי על הביטוח הלאומי. אולם בבחירות של שנת 1945 הובס הור-בלישה בדוונפורט על ידי מייקל פוט. בלישה הצטרף למפלגה השמרנית ונבחר למועצת העיר של וסטמינסטר בלונדון משנת 1947. הוא ניסה להיבחר שוב במחוז הבחירה של דרום קובנטרי בשנת 1950, אך ללא הצלחה. בשנת 1954 העניק לו צ'רצ'יל תואר אצולה.
בפברואר 1957, במהלך סיור של משלחת פרלמנטרית בצרפת, התמוטט בלישה במהלך נאום שנשא בבית העירייה בריימס בשל דימום מוחי ומת לאחר מספר דקות. לבלישה ולאשתו סינתיה, אותה נשא בשנת 1944, לא היו ילדים, ועל כן תואר האצולה שלו חלף מן העולם.
כיום פעלו של הור-בלישה זוכה בהערכה מחודשת על תרומתו להכנת הצבא הבריטי ערב מלחמת העולם השנייה ומודים כי הצעדים הדרסטיים אותם נקט היו מחויבי המציאות ומלחמתו הן בחבריו השרים (ובראש הממשלה צ'מברלין) והן בפיקוד הבכיר של הצבא היו יותר ממוצדקים ולא נותר אלא לתהות על הדבקות במטרה, האמונה בצדקת דרכו ועקשנותו – אשר עלתה לו לבסוף בקריירה הפוליטית – לנוכח המכשולים הרבים שהוצבו בדרכו.