דברי ראש הממשלה בעצרת ממלכתית לציון 60 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית
היום, כשבכל רחבי העולם חוגגים את הבסתה של גרמניה הנאצית ומציינים את הניצחון הגדול במערכה מול סמל הרשע, השנאה והגזענות, נעלה אנחנו על נס את גבורתם של הלוחמים היהודים במלחמת העולם השניה.
מיליון וחצי חיילים יהודים לחמו – בכל דרגות הפיקוד, מטוראים ועד מפקדי ארמיות – בצבאות בעלות הברית.
רבבות נוספים לחמו ביחידות הפרטיזנים במזרח אירופה ובמחתרות האנטי-פשיסטיות במערב אירופה ובצפון אפריקה.
כרבע מיליון לוחמים יהודים נפלו במערכה, 200,000 מהם חיילי הצבא האדום, וכ-200,000 עיטורי גבורה ואותות הצטיינות הוענקו ללוחמים היהודים- החיים והמתים.
ספק אם יש עוד עם שתרם אחוז כה גבוה מבניו למאמץ המלחמתי נגד הנאציזם.
תרומת הלוחמים היהודים הייתה קודם כל בקרב, מול פני האויב – באוויר, בים וביבשה.
באוויר - הטייסת קפטיין פולינה ולאדימירובנה גלמן – גיבורת ברית המועצות – הבחינה במהלך הפצצה בשטח האויב בשיירה של טנקים וציוד צבאי גרמני.
על דעת עצמה, בצלילה אקרובטית היא הפציצה את השיירה שוב ושוב עד שהשמידה את כולה.
בסך הכל ביצעה פולינה שמונה מאות חמישים ושבע טיסות קרב, לפעמים שש עד שמונה מדי לילה.
בים, שימש רב סרן טומי גולד כסגן הגאי בצוללת בריטית.
ליד כרתים חדרו שתי פצצות של 50 ק"ג לצוללת, אך לא התפוצצו.
כלי השיט עלה על פני המים, וטומי עם צוללן נוסף זחל אל הפצצות במטרה להרחיקן.
הם עשו זאת תוך ידיעה שהן עלולות להתפוצץ כל רגע וכי אם במקרה יתקרב מטוס גרמני, תיאלץ הצוללת לצלול - ולהטביע אותם עמה.
טומי וחברו הצליחו במשימה וזכו בעיטור הגבורה הגבוה ביותר בצבא בריטניה.
ביבשה, נלחם סגן ריימונד זוסמן, מפקד מחלקת טנקים בצבא ארצות הברית על אדמת צרפת.
בעת הקרב, זינק ריימונד מהטנק הבוער שבו לחם לטנק אחר – תוך שהוא מכוון את אש הטנק בעומדו על הסיפון ומשתמש בנשקו האישי.
הוא חיסל בקרב זה תשעה עשר גרמנים, שבה תשעים ושלושה, תפס שני תותחי נ"ט, תותח נ"מ ושתי משאיות אויב.
ריימונד נהרג בהמשך המלחמה והוא אחד משלושת הלוחמים שזכו למספר עיטורי העוז והגבורה הרבים והגבוהים ביותר בצבא ארצות הברית.
שלושת סיפורי הגבורה הללו הם רק דוגמא לאלפי סיפורי גבורה ואומץ לב תחת אש שהפגינו הלוחמים היהודים.
תרומתם של לובשי המדים היהודים לניצחון לא הצטמצמה רק לשדה הקרב.
גנרל מאיור סמיון לבוצ'קין מהצבא האדום היה המתכנן הראשי של מטוסי הקרב הראשונים שגברו על המסרשמיט הגרמני.
האדמירל בן מוריל זכה בעיטורים הגבוהים ביותר של ארצות הברית על שיקום מערך הבסיסים הימיים באוקיינוס השקט לאחר ההתקפה על פרל הרבור ועל חלקו בהשגת הניצחון באוקיינוס השקט.
כך תרם גם המוח היהודי - לא רק אומץ הלב היהודי – את חלקו להשגת הניצחון.
הלוחמים היהודים – חיילי הצבא האדום מזה וחיילי צבא ארצות הברית מזה – היו בין משחררי מחנות ההשמדה ומצילי שארית הפליטה.
הם, יחד עם לוחמי הבריגדה היהודית הארץ – ישראלית חיבקו חיבוק ראשון את אחיהם ניצולי השואה והקלו עליהם את המעבר מימי האימה לימי החזרה לחיים.
שלוש שנים בלבד אחרי הניצחון ההוא, נחלצו לוחמים יהודים ממנצחי הנאצים לעזרתה של מדינת היהודים, שזה עתה קמה.
כאן הם תרמו – אם כמפקדים ואם כלוחמים - להשגת הניצחון ההיסטורי השני, זה של מלחמת העצמאות.
רבים מן הווטרנים – גיבוריה היהודים של מלחמת העולם – עלו ארצה ובנו כאן את ביתם, מי בסמוך להקמת המדינה – ורבים יותר עם בוא העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים, עליה של מיליון עולים שתרמה תרומה כה משמעותית להתפתחותם של החברה, התרבות והמשק בישראל בחמש עשרה השנים האחרונות.
כמה וכמה מהווטרנים הגיבורים האלה יושבים כאן איתנו – ואני מצדיע להם.
חוק הווטרנים, שבא לתת הכרה וכבוד ללוחמים היהודים ממלחמת העולם השניה, מדבר לא רק על ההטבות החומריות המגיעות להם, אלא גם על הצורך להנציח את פועלם וגבורתם.
על הגבורה הזו צריך לחנך את הדורות הבאים.
לשם כך נועדה הקמת מוזיאון הלוחם היהודי כאן בלטרון.
וצריך להקים את המוזיאון הזה, על פי החלטת הממשלה, בהקדם האפשרי.
אחי הלוחמים,
בשמי, בשם ממשלת ישראל ואני בטוח שבשם העם היהודי כולו, אני רוצה לומר לכם תודה –
תודה על גבורתכם, תודה על אומץ ליבכם.
הבה נקווה שבשנים הבאות נזכה להגיע לימים שבהם שדות המבחן שלנו שוב לא יהיו שדות הקרב, אלא שדות המדע והתרבות, הרפואה והאומנות, החינוך והספורט, ושבהם בלבד נצטרך להפגין את כוחנו ואת יכולתנו.
תודה לכולכם. גבורתכם מחזקת אותנו.
חג עצמאות שמח.