אלה שבחרו להישאר בגיהינום – נוער מתגייס להצלת בני עמו
פעולות תנועות הנוער החלוציות במחתרת בהונגריה 1944
דוד גור
הנוער הציוני לקח אחריות על גורלו, לקח אחריות על גורל הנוער היהודי ועל גורל בני עמו. פעולות תנועות הנוער החלוציות במחתרת בהונגריה בשנת 1944 הן דוגמה ומופת של העזה, של מסירות, של הקרבה ושל סולידריות יהודית - לדורות הבאים.
אפרה ( אפריים אגמון ) מאחרוני ההנהגה המיתולוגית של המחתרת היה איש מרכזי, מוביל ומעורב בתחומים רבים במחתרת.
אציין פעולות אחדות של המחתרת בהן אפרה היה הכוח המניע, כי הוא היה אמיץ, יוזם ומוכן לכל.
כיבוש הונגריה ע"י הצבא הגרמני ביום 19.3.1944, הפתיע את הממסד ההונגרי ואת המוסדות היהודיים כאחד. פרט לתנועות הנוער הציוניות. בערב יום הפלישה ולמחרת התכנסו הנהגות תנועות הנוער והחליטו – ללא תאום מראש – את אותה החלטה: להורות לחבריהם הבוגרים לרדת למחתרת. וזאת למטרה אחת בלבד: להיות מוכנים לפעולה, כדי להציל אחרים.
בהחלטה זו מתחיל הפרק המפואר של המבצעים הייחודיים ע"י תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, מבצעי התנגדות והצלה שבצדק נחשבים לדפים המזהירים ביותר בדברי ימי היהודים בהונגריה במאה ה-20.
המוני חברי התנועה בבודפשט צויידו בתעודות, בזהות חדשה ירדו למחתרת והתחילו לפעול להצלת אחיהם.
מיום הראשון של הכיבוש הגרמני, יהודי ערי השדה היו מנותקים מסביבתם, מהמרכז היהודי בעיר הבירה ומהעולם כולו. חברי תנועות הנוער התנדבו במצוות ההנהגה והגיעו ליהודים בכל חלקי הונגריה, הביאו איתם את הידיעה על הגירוש המתקרב וייעצו לנוער היהודי לברוח לעיר הבירה בודפשט, בציידם בתעודות מזוייפות, הוראות וכסף.
מתוך כ-200 שליחויות להלן תיאור של שתי שליחויות.
אפרה אגמון נמנה על השליחים שתרו את הונגריה והביאו את הבשורה וגם את הישועה.
בהתייעצות עם משה רוזנברג, מפקד 'ההגנה' הנבחר, סוכם להגיע לעיר Mateszalka , בחלקה הצפון-מזרחי של הונגריה, לברר את גורלם של כ- 10,000 היהודים המרוכזים שם. אפרה, לבוש מדי קצין רכבת הגיע למקום ומצא את יהודי העיירה וסביבתה סגורים בגטו. מול חומות הגטו, ליד הקולנוע, הבחין במרפאת שיניים פעילה שעל שלטה רשום השם Dr. Mayer Aron. אפרה נכנס לחדר ההמתנה, הגיע תורו. הוא הזדהה בפני הרופא ביידיש, בעברית, ציטט קטעי תפילה, הסכים לבדיקה גופנית – עד שדוקטור אהרון מאייר היה מוכן לשמוע מה בפי אפרה אגמון. דוקטור מאייר דחה את האפשרות שהוא או מי שהוא אחר מהצעירים יותר יברחו לבודפשט או ישתמשו בדרך אחרת בתיעוד המזוייף שאפרה הביא איתו. ד"ר מאייר סיפר לאפרה שהוא חבר בוועד המנהל של הגטו, מכיר את הלכי הרוח השוררים שם. כולם מיואשים, אין בהם הכוח לבחור דרך נועזת. הרופא ביקש מאפרה לעזוב.
בשנות ה-90 Nyeki Karoly, היסטוריון מקומי חקר את קורות יהודי Mateszalka, פרסם שד"ר מאייר, בעל מקצוע מוערך ונדרש קיבל היתר מיוחד לרפא את שיניהם של אנשי הרשות ואזרחים, מחוץ לכותלי הגטו. בדפי דברי הימים נרשם שהרופא התאבד ע"י מורפיום לפני גירושו מהגטו.
איש מיהודי גטו Mateszalka לא ניצל את ההזדמנות שהוצע ע"י אפרה אגמון.
במחנה עבודת הכפייה מס' 3/4 , בעיר Mohacs, הפגיש הגורל חבורה מגוונת מתנועות נוער שונות. השליחים - ציפי שכטר, חדווה סאנטו, אפרה אגמון, שמרו על קשר קבוע, ציידו את חבריהם, עובדי הכפייה, בתיעוד מזוייף, בבגדים להחלפה ובהוראות בריחה. ביום פקודה למעלה מ-20 חברי תנועה ערקו, מייד השתלבו בפעילות המחתרת, אחר כך עלו ארצה הקימו משפחות. נזכיר רק שלושה מבין חברי הקבוצה :
-יוסף שפר, חבר הנהגת גורדוניה - מכבי הצעיר, שימש כעוזרו של נתן קומוי, מנהל הסקציה A של הצלב האדום הבינלאומי,חבר קיבוץ כפר החורש, פרופסור לסוציולוגיה,
-שמואל סנטו, חבר דרור הבונים, מפקד הבונקרים ב-Hungaria Korut וב-, Huvosvolgy, עורך העיתון המחתרתי של תנועתו, בין מייסדי קיבוץ פרוד, מחנך, מנהל בית ספר.
-יוסף מאיר, חבר השומר הצעיר, ממארגני קבוצות המחתרת במפעלי התעשייה הגדולים באזור הבירה, מפקד ה-'הגנה' היהודית המחתרתית בהונגריה לאחר השחרור, מפעילי מערכת הביטחון בארץ ושליח מערכת הביטחון בקרב יהדות הגולה, חבר קיבוץ געתון.
השליחויות היו מבצע מורכב, מסוכן ומתמשך בו השתתפו למעלה מ-100 שליחים ביותר מ-200 שליחויות של תנועות הנוער החלוציות . המשותף בשליחויות: ההעזה, ההסתכנות למען אחרים, המסירות, ההקרבה, הסולידריות היהודית, תנועות הנוער החלוציות ייזמו, ארגנו וביצעו את השליחויות על דעת עצמן ועל אחריותן.
הדרך היחידה להימלט מהתופת, הייתה גניבת גבול לרומניה, בתקווה להגיע בים או ביבשה לפלסטינה. תנועות הנוער התארגנו למבצע מורכב, מסובך ומלא סיכונים, בנסיעה של שעות רבות ברכבת עד ערי הגבול, בזהות שאולה, בשהייה בשעות הליל בעיר לא מוכרת, בחציית גבול בלתי לגלית בעזרת מבריחים מקצועיים, במציאת מקלט זמני בערי גבול בצד הרומני, בנסיעה בלתי לגלית – בזהות חדשה – לבוקרשט ועוד....ב-'טיול' לרומניה ניצלו חייהם של כ-15,000 בני נוער יהודים מהגירוש הוודאי לאושוויץ או למחנה השמדה אחר בגרמניה.
אפרה נמנה בין מארגני מבצע זה, הכין את קבוצות ה-'טיול' לדרך, צייד אותם בתיעוד מזוייף, בכרטיס רכבת, בהוראות התנהגות, בכסף, ולווה את גורלם בדאגה עד שהתקבל הסימן להגעתם לחוף מבטחים, מהצד הרומני.
פרט לתנועות הנוער החלוציות, לא לקח גוף כלשהו אחריות על היוזמה ועל המעשה זה של מבצע הצלה חסר תקדים בהיקפו
אחרי תפיסת השלטון בהונגריה ע"י 'צלב החץ' הפשיסטי בראשותו של סאלשי ( 15.10.1944 ) התחיל המצוד האכזרי על יהודי בודפשט. יום-יום הופיעו כרזות על שלטי הרחוב בהן מצווים קבוצה שונות של האוכלוסייה היהודית להתייצב לעבודות ביצורים. האוכלוסיה היהודית, הבוגרת, נעלמה,בבתים היהודים נותרו הילדים מגיל 0 עד 16, ללא הוריהם, ללא דואג להם. אז התחילה בעיר תנועה ספונטנית, של שכנים טובים ואחים גדולים שהופיעו עם התינוקות ועם אחיהם הקטנים בפתח משרדי הצלב האדום הבינלאומי ברח' Merleg 4. תנועות הנוער החלוציות הגיבו מייד. תוך זמן קצר הקימו 50 בתי ילדים, כביכול בחסות 'הצלב האדום הבינלאומי', ציידו את הבתים בכל הדרוש, החל מכלי מטבח, מיטות, מזרונים, צעצועים, וכוח אדם : מנהלים, סגל משקי, מדריכים ומחנכים לילדים. וגם מאבטח לבית הילדים. תנועות הנוער החלוציות דאגו גם לאספקת אוכל סדירה ומצרכים חיוניים אחרים, כגון עצי הסקה ופחם. אפרה ידו בכל: במציאה ובשכירת המבנים המתאימים להקמת בית ילדים, בצייוד הבתים עם כל הנחוץ, בדאגה לאספקה רצופה. ערב- ערב יישבו הנזי ברנד – מנהלת מחלקת הכלכלה בסקציה A של הצלב האדום הבינלאומי, רודי וייס - הממונה על התחבורה והמשלוחים של אותו המוסד- ואפרה אגמון. השלושה קבעו בפגישה הלילית לאיזה בית ילדים, או – לאיזה 'בית מוגן' או לגטו המרכזי של בודפשט יישלחו למחרת המשלוחים. מה יישלח, מאיזה מחסן, באיזה אמצעי תחבורה. האחריות על הביצוע נשאר בידי אפרה, לרבות בחירת המתנדבים מקרב תנועות הנוער החלוציות, להעמסה-לפריקת הסחורות וגם הדאגה לבחירת המתנדבים המלווים, המאבטחים את המשלוח, כדי שהסחורה החיונית תגיעה בבטחה לייעודה.
יוזמותיו, מעשיו, הישגיו של הנוער היהודי המאורגן בהונגריה בשנת 1944, הם ייחודיים ומעוררי השתאות, בכל קנה מידה.
-הצלת כ-15,000 בני נוער ע"י 'הטיול' לרומניה במקום המוות הבטוח באושוויץ.
-ארגון יותר מ-100 שליחים לכל חלקי הונגריה,כדי להזהיר את היהודים על הצפוי להם.
-ייזום והפצה של עשרות אלפי כתבי חסות לכל דורש, כדי לדחות את הקץ.
-הקמה, הפעלת 50 בתי ילדים והצלת 6,000 נפשות – מפעל ללא אח ורע.
ובכל אלה לאפרה היה תפקיד מרכזי.
בפני פעילי המחתרת החלוצית ניצבה תמיד הברירה – להחליט על גורלם האישי, להצטרף לקבוצה שגנבה את הגבול לרומניה.
לא עשו זאת.
הגרעין הקשה של המחתרת, אפרה אגמון וחבריו, מעולם לא היססו. היה ברור להם – יש להמשיך לפעול ולהציל, מתוך מחוייבות חברית, מתוך סולידריות יהודית ולפי צוו מצפונם. נשארו בגיהינום, המשיכו והתמידו להציל את בני עמם עד רגעי השיחרור וגם אחריה.