לואיס לנרט

נולד בשם לאסלו לאיוש, לרוז  ובנימין לנוביץ, משפחת חוואים יהודית דתית, ב- 21.4.1921, בשטוראליאל בצפון מזרח הונגריה ליד גבול צ'כוסלובקיה. כשהיה בן תשע, היגרה משפחתו לארה"ב, בעקבות גילוי של אנטישמיות, ששיכנע את הוריו לעזוב. הם התיישבו בוילקס בר פנסילבניה. גם במקומם החדש לא נחסכו ממנו גילויי אנטישמיות ואלימות, שהקשיחו אותו.

לאחר שסיים את בית-הספר התיכון, ביוני 1940, התייצב בלשכת הגיוס של חיל הנחתים, המארינס, האמריקאי. סיים את הטירונות, והתנדב לכוח קומנדו על האונייה "נורת' קרוליינה", אוניית המערכה האמריקאית הראשונה שנבנתה מאז מלחמת-העולם הראשונה. אחרי מסלול הכשרה מיוחד הוצב בכוח התקיפה באונייה, שביצע משימות ליווי וסיור בסמוך לספינות שהביאו אספקה לבריטניה, שכבר היתה מעורבת במלחמה. הוא ביקש להתקבל לאקדמיה לפיקוד של הצי, אך נענה בשלילה. לבסוף הצליח, בהמלצת מפקדיו, להתקבל לקורס טיס באקדמיה של הצי. כשהגיע לשם, נוכח לדעת שהוא שוב היהודי היחיד באיזור. את קורס-הטיס סיים שנה אחר-כך כטייס קרב. אחרי קבלת הכנפיים הוצב בבסיס אל-טורו, בסיס אימונים של המארינס הסמוך ללוס-אנג'לס' בטייסת קורסייר F-4U, מטוס קרב חד-מושבי. בתור היהודי היחיד שם, הבין כי הינו חייב להוכיח שיהודים יכולים להיות טייסי קרב. במהלך האימונים נפצע אך השתקם לחלוטין וחזר לטיסות אימונים סדירות. בהמלצת מפקדו, קיבל דרגות קצונה בלי שעבר קורס קצינים ואחר-כך נשלח לחזית האוקיינוס השקט, למלחמה ביפן. בתחילת 1944 הגיע לחזית, שם לחם עד כניעתה של יפן. הקרב הראשון בו השתתף היה הקרב באי אוקינאווה, שהתחיל עם הגעתו, לתקיפת עמדות יפניות שהשקיפו על הבסיס האמריקאי. הוא המשיך להילחם באוקיינוס השקט, בתקיפות תחנות רדאר, מפקדות ומטרות אחרות. לקראת סוף המלחמה הוא ביצע משימות רבות של סיוע לכוחות קרקע וליווי מפציצים ומטוסי צילום. באחת המשימות התנדב להיות מטוס פיתיון למטוסי יירוט יפניים, כדי שמטוסי צילום אמריקאיים יוכלו להיכנס עמוק לשטח ולאסוף מודיעין על סוללות נ"מ ומטרות אחרות. עבור משימה זו קיבל מדליה אווירית - עיטור של המארינס. עיטור נוסף הוא קיבל על רצף ממושך של משימות תקיפה בשטח יפן. בסוף שנת 1945, עם סיום מלחמת-העולם השנייה, חזר לארה"ב, השתחרר בדרגת קפטן (סרן) ועבר להתגורר בלוס-אנג'לס.

בתחילת 1948 התנדב בשירות ההגנה לבצע רכש מטוסים הוא רכש C-46 . ב-1 באפריל 1948 הוא נדרש להטיס אחד משני מטוסי נורסמן, מטוס תובלה חד-מנועי בטיסה ישירה מברנדיזי איטליה לישראל. ולמחרת הגעתם כבר שימשו המטוסים להצנחת מזון ואספקה בירושלים והסביבה. כעבור שבוע נשלח עם טייסים נוספים וביניהם עזר ויצמן, מודי אלון, אדי כהן, פנחס בן-פורת ומילטן רובנפלד לצ'כוסלובקיה, לקורס הסבה לגירסה הצ'כית למטוס הקרב הגרמני מסרשמיט ME-109. שבוע לאחר שהגיעו הטייסים לצ'כוסלובקיה, ב-14 במאי, הם שמעו ברדיו שבן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. הם חזרו ארצה עם המטוסים. ב-29 במאי הסתיימה הרכבת ארבעת המטוסים והוא נבחר להיות מוביל הרביעייה (עם מודי אלון, עזר ויצמן ואדי כהן ) שתעצור את הצבא המצרי שהגיע עד אשדוד התקדמותם של המצרים נבלמה. הגשר בו נעצר הצבא המצרי כונה מאז גשר "עד הלום", כי עד הלום הגיעו המצרים. הוא פיקד על תקיפת המיפקדה המצרית בעזה. כלקח מנסיונו הקרבי במלחמת העולם השנייה, יזם ושימש קצין סיוע אווירי ראשון, שתאם בין המטוסים באוויר, המיפקדה והכוחות בשטח והיה מעורב בחלק מקרבות בית-גוברין, חוליקאת, עיראק-סואידן, פלוג'ה ומבצע "יואב" לשחרור הנגב.

אחרי המלחמה היה מעורב במבצע להעלאת יהדות עיראק, שהחל בשלהי שנת 1951 ונמשך חמישה חודשים. אחרי המבצע עבד כטייס באל-על, טייס צילום עבור מרכז המיפוי האמריקאי מעל אמריקה המרכזית. איש שיווק בתעשיות הביטחוניות האמריקאיות, ובשנות ה-70 וה-80 היה מעורב בהפקת סרטי תעופה.

נפטר ברעננה בשנת 2015.