יומיים לאחר פטירתו הוצאה תעודת הוקרה וכבוד לזכרו מטעם המטכ"ל ובה נאמר: "רב-סרן ליאון דוסטיס שירת בשירות הקבע בצה"ל. הוא ראה ת שירותו כשליחות ונשאה במסירות רבה ובאהבה. נכון ומסור תמיד הקדיש את עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה. שליחות חייו נקטעה עם מותו. צה"ל ינצור את זכרו". סגן המדען הראשי של צה"ל, אשר תחת פיקודו שירת יהודה חמש שנים, כתב כי אותה תקופה עבר יהודה ברציפות בתחומי ההדרכה והפיתוח, תחת לחץ ומתח, למרות שסבל מלחץ דם גבוה ולא נרתע מהשתתפות בניסויי שדה, כדי לעמוד מקרוב על התקדמות האמצעים שעשה לפיתוחם. הוא ציין שיהודה, כקצין מטה היודע את האחריות הרובצת עליו, היה רציני, מסור ונאמן לתפקידו וכל דבר שלא נעשה כשורה היה מצער אותו וכי הוא עבד במיוחד תחת מתח ולחץ מתמיד, שגבר והלך בשבועות האחרונים לפני שלקה בהתקף לב ביום 11 בדצמבר 1966. עבודה זו, תחת לחץ ומתח במשך שנים, השפיעה על בריאותו שהלכה והתערערה, אך למרות זאת המשיך לתרום רבות בהדרכת השריון, בפיתוחו ובהתעצמותו בצה"ל. גם במכתב התנחומים ששוגר אל משפחתו מטעם הצבא צויין, בין השאר,