ג׳ורג׳ מדורו - יהודי מהקריביים שסירב לענוד את הטלאי

סימון שכטר

רבים מאיתנו ביקרו בעולם המיניאטורות ההולנדי המפורסם - מדורודאם. מעטים יודעים שסיפורו קשור ללוחם יהודי אמיץ שנולד רחוק מאוד מארצות השפלה - באי קורוסאו, המוקף בים הקריבי, שמש, דקלים וחופים לבנים. בגן העדן הזה, ביתה של הקהילה היהודית העתיקה ביבשת אמריקה, גדל אחד הגיבורים האמיצים ביותר של הולנד במלחמת העולם השניה - ג׳ורג׳ ג׳ון ליונל מדורו.

הוא נולד בשנת 1916 בוילמסטד, בירת האי קורוסאו, אחד האיים האנטיליים שבדרום הים הקריבי. ג׳ורג היה בנם היחיד של יהושוע ורבקה מדורו, משפחה אמידה ממוצא ספרדי. כשבגר, הם שלחו את הבן היקר מכל ללימודי משפטים באוניברסיטת ליידן היוקרתית. אבל התוכניות האקדמיות נועדו להשתבש - מלחמת עולם עמדה בפתח.

ג׳ורג׳ התגייס לצבא ההולנדי, סיים קורס קצינים ובנובמבר 1939 התמנה לקצין זוטר בחיל המילואים. ב-10 במאי, כשהחלה הפלישה הגרמנית להולנד, הוא הוצב בהאג הבירה, היכן שעד מהרה התפתחו קרבות רחוב קשים. במהלכו של אחד מהם, מדורו הוביל את המחלקה שלו בהסתערות אמיצה תחת אש. היעד היה כיבוש מבנה שבו החזיקו צנחנים מיחידת עילית גרמנית. הקצין היהודי חצה בראש הכוח את הגשר שמעל נהר וילט, חדר פנימה אל המבנה המבוצר, ניצח את הקרב ולקח את כל הצנחנים המהוללים בשבי.

אבל לנצח בקרב - זה לא לנצח במלחמה. ועבור הולנד, המלחמה עם הענק הנאצי הדורסני הייתה קצרה, קצרה מאוד. כעבור חמישה ימים, ב-15 במאי נכנעה הולנד ומדורו נאלץ להניח את נשקו. יחד עם חבריו הלוחמים הוא נאסר על ידי הגרמנים. כאשר שוחרר כעבור חצי שנה, הופרד מחבריו ונדרש לענוד טלאי צהוב, כמתבקש לפי חוקי הכיבוש הנאצי. מדורו סירב בתוקף להיות מסומן. הוא תלש את הטלאי מחולצתו ועשה את הצעד האמיץ הטבעי מבחינתו - להצטרף למחתרת. במשך כמעט שנה עסק בהברחה של טייסים בריטיים שנפלו בשבי חזרה לבריטניה דרך ספרד. בשל פעילותו נתפס ונכלא שוב, אך כעבור כמה חודשים הצליח לברוח - וללא היסוס חידש מיד את פעילותו במחתרת. כפי שלא מוכן היה לענוד טלאי צהוב, כך לא היה מוכן להניף דגל לבן. 

רק בוגד, משתף פעולה בלגי, הצליח להפיל בפח את הלוחם האמיץ. הפעם הגיע לידי הגסטפו. נראה היה שמכאן כבר לא תהיה דרך החוצה - אך הגורל זימן לג׳ורג׳ פתח מילוט אחד אחרון. בשלהי 1944 הכלא שבו שהה מדורו בסארברוקן הופצץ על ידי בעלות הברית. חלק מהמבנים והחומות נהרסו ואסירים רבים ניצלו זאת בכדי לברוח. מדורו בחר לעשות משהו אחר - במקום לנוס אל החופש הוא עסק בלהוציא את האסירים שנלכדו מתחת ההריסות. כך הציל את חייהם של כמה וכמה אנשים, אך ההשתהות עלתה לו בחייו. הגרמנים הספיקו להתארגן מחדש והשיבו את מדורו אל מאחורי סורג ובריח. הפעם - לנצח. 

כמה חודשים מאוחר יותר הוא הועבר לדכאו. בפברואר 1945, פחות משלושה חודשים לפני שחרור המחנה על ידי הכוחות האמריקאים, מדורו נכנע למחלת הטיפוס. שנה לאחר תום המלחמה הוענק לו התואר אביר המסדר הצבאי של ויליאם מאורנייה, העיטור הצבאי ההולנדי הגבוה ביותר. הוא היחיד מבני האיים האנטיליים שזכה בעיטור זה. 

אחרי המלחמה הפך מדורו עז הרוח לגיבור הולנדי לאומי. על שמו נקראו רחובות וכיכרות, על אומץ ליבו למדו הילדים בבתי ספר. אבל את ההנצחה המפורסמת מכולן תרמו להולנד ולעולם דווקא הוריו, יהושוע ורבקה המזדקנים. הם יזמו את הקמת פארק המיניאטורות בהאג - מדורודאם - לזכרו של בנם היחיד שנטלה מהם המלחמה. עד היום בכניסה לפארק ניצב דגם של בית אדום, בית ילדותו של ג׳ורג׳ בקורוסאו, היכן שבילה את שנותיו היפות ביותר ואליו כל כך רצה לשוב.