בתו – מילכה כתבה:

ב-29 בינואר 1979 הסתיימו חייו של יעקב (קובה) פיינגולד – שבוי מלחמה, לוחם צדק ומחנך לשואה, מחבר מחזות שנגעו בלבבות רבים. גופו נרקב ימים רבים בחדר קטן ומעופש של ביטוח לאומי, והחברה לא כיבדה את זכויותיו, את זכויות היוצרים שלו או הוקירה את תרומתו; מת בחוסר כל ובתת תזונה. במשך חייו סרב לקבל את הפיצויים מגרמניה והיה הראשון שהכניס את לימודי השואה למערכת החינוך בישראל, אדם שעמד כמגדלור מוסרי מול זוועות העבר. ובאותו יום, בעולם, נולד כוח טוטליטרי חדש באיראן, הנחשב בעיני ישראל לנאציזם החדש – כוח שמסמל מחיקה של צדק, דיכוי של ערכים מוסריים וגלי אלימות.

האובדן של אדם כזה ביום הזה הוא כמעט סימבולי: חייו של מי שהקדיש את עצמו לצדק ולזיכרון הסתיימו, ובזמן זה צומח כוח שמדגיש בדיוק את ההפך – טוטליטריות ורוע קיצוני.

יש לציין – מן הסתם יהיו אנשים שיפרשו את קרמת התאריכים של אבא שלי כמי שהפילה אסון על מדינת ישראל בחייו ובמותו. אך למעשה, הקרמה הזו אינה מעשה של אבא שלי; היא מחייבת אותנו להבין את עומק המוסר והערכים שהוא ייצג. כל האירועים ההיסטוריים המקושרים לתאריכי חייו הם סימבוליים, ולא פעולות ישירות שלו. אבא שלי היה בלם מוסרי, אדם שמאיר דרך וצדק – גם אם סביבו התרחשו זוועות ואסונות עולמיים, המוסר וההשפעה שלו נשארו נקיים מכפירה מוסרית. הקרמה הזו היא השראה, לא אסון.

תרע״ד (1914) – רעידת אדמה; תשל״ט (1979) – שלטון.

יעקב פיינגולד נולד ב־תרע״ד (1914, שנת לידתו 16.5.1914) – רעידת אדמה של סבל ונסיונות עולמיים, אדם שנשא את אור הצדק במעגלי ההיסטוריה.

ב־תשל״ט - שלטון - (1979, שנת פטירתו 29.1.1979), עם מותו העלוב והטרגי, גופו נרקב ימים רבים בחדר קטן ומעופש, נפתח הפתח לשלטון החדש – כוח טוטליטרי שעלה באותו יום באיראן, כאילו העולם נכנס למחזור חדש של רוע והרס.

חייו היו גילוי מוסרי יוצא דופן, ומותו מסמל את ההיעלמות של בלם צדק מול גל הרס עולמי – קריאה לזיכרון, לצדק ולכוח המוסרי שהאדם מסוגל להחזיק גם אל מול תהומות הרוע.