פרדריק מאייר, 23, והנס ויינברג, 22, שני פליטים יהודים לארצות הברית, התגוררו בברוקלין (Brooklyn)  גוייסו למשרד השירותים האסטרטגיים (Office of Strategic Services - OSS, קודמו של ה-CIA Central Intelligence Agency - שלאחר המלחמה), הוצנחו עמוק מאחורי הקווים הגרמניים למחוז טירול (Tyrol) האוסטרי בפברואר 1945. משימתם: לאסוף דוחות על תנועת רכבות גרמנית מעל מעבר ברנר (Brenner Pass) בין איטליה לאוסטריה. כל מודיעין שהם יוכלו לדלות כאן ייתן לבעלות הברית רמזים כיצד הצבא הגרמני (German Army) מתכוון להילחם בשלבי הסיום של המלחמה, והאם הוא ינסה להתבצר ב"מעוז בעלות הברית" (Allied redoubt) כלשהו לקרב אחרון. שני הגברים הם ברוקלינאים עד עמקי נשמתם, והם אפילו מניחים מפה של רובע ניו יורק (New York) שלהם על זו של טירול, כדי שיהיה להם סט שלם של שמות קוד עבור מקומות שונים בטירול שיבלבלו לחלוטין את הנאצים (Nazis).

עד מהרה הצטרף לכוח הקטן שלהם חבר שלישי: פרנץ וובר (Franz Weber), סגן בוורמאכט (Wehrmacht) שהתפכח באיחור לגבי האופי הרצחני של מלחמת אדולף היטלר (Adolf Hitler). שירת בחצי תריסר חזיתות, כולל המאבק העקוב מדם נגד הפרטיזנים של מרשל טיטו (Marshal Tito) ביוגוסלביה הכבושה (occupied Yugoslavia), פתח את עיניו של וובר. הוא יכול היה לראות את המציאות של תוכניות היטלר, אשר, כפי שוובר ניסח, נועדו להפוך את היבשת ל"אירופה מחנה ריכוז" (Concentration Camp Europe). וובר ערק לבעלות הברית, יצר קשר עם ה-OSS הם הצליחו במשימתם. מבצע גרינאפ (Operation Greenup) הביא לבעלות הברית יתרונות חומריים ממשיים, כשהוא משדר עשרות הודעות רדיו עם דיווחים מפורטים על תנועת ברנר (Brenner) לתחנת ההאזנה של ה-OSS בעיר בארי (Bari) שבעקב של איטליה (Italy). נתונים שנאספו מדוחות אלה עזרו לקציני המודיעין האמריקאים לנפץ את המיתוס שהגרמנים מרכזים אנשים וכלי נשק בדרום עבור "מעוז האלפים" (Alpine redoubt). למרות שנלכד על ידי הגסטפו (Gestapo) וכמעט עוּנה למוות, מאייר הצליח ליצור קשר עם מספר פקידים מקומיים, כולל פרנץ הופר (Franz Hofer), ה"גאולייטר" (Gauleiter - מנהיג מחוז) הנאצי של טירול (Tyrol). הופר ראה את הסוף מתקרב ולא רצה להיעמד לדין כפושע מלחמה. הוא ומאייר ניהלו משא ומתן על כניעה שלווה של אינסברוק (Innsbruck), בירת מחוז טירול, לצבא ארה"ב השביעי (US 7th Army) ב-3 במאי 1945. בהשוואה לעשרות ערים ועיירות אחרות, שהוגנו עד הפגז והכדור האחרונים על ידי כוחות גרמניים, ולאחר מכן נהרסו על ידי כוח אווירי וארטילריה אמריקאיים, אינסברוק שרדה את המלחמה כמעט ללא פגע. אין ספק שמבצע גרינאפ הציל אלפי חיים, אוסטרים ואמריקאים, אזרחים וצבא. הם תוכננו לצנוח ליד אינסברוק (Innsbruck), אך כל השטחים המישוריים היו תפוסים על ידי הצבא. מאייר (Mayer) נזכר באגם קטן בין שתי פסגות שהיה קפוא בפברואר. זה לא היה מקום קל לטוס אליו, במיוחד בתנאי חורף, אך לבסוף טייס בשם ג'ון בילינגס (John Billings) התנדב. "אם הם מספיק משוגעים כדי לקפוץ לשם, אני אהיה מספיק משוגע כדי לקחת אותם לשם." ב-26 בפברואר 1945, קפצו הגברים בחשיכה. הם מצאו את עצמם על רכס של קרחון בגובה של 10,000 רגל. הם מצאו את כל המכלים שנזרקו איתם מלבד אחד. למרבה הצער, המגלשיים שלהם היו באותו מכל חסר. הם נאלצו לרדת במדרון בשלג עמוק עד המותניים. בסופו של דבר הם הגיעו למשפחתו של וובר (Weber). בעזרתם, מאייר התחזה לקצין בצבא הגרמני (German Army). הוא אף שהה למעשה בצריף הקצינים באינסברוק במשך מספר חודשים. המידע שאסף שודר במהירות על ידי ויינברג (Wijnberg). לאחר שלושה חודשים החליט מאייר להתחזות לחשמלאי צרפתי, שנטען כי הוא נמלט מפני כוחות הצבא הסובייטי (Soviet forces) המתקדמים.

מאייר נעצר כאשר סוחר שוק שחור (black market racketeer) שאיתו עסק, נתפס על ידי הגסטפו (Gestapo) ונקב בשמו כמרגל. ברגע שחקירתו הפכה פיזית, סוחר השוק השחור חשף כי הוא מכיר סוכן אמריקאי בכיר. מאייר דיבר רק בצרפתית, וניסה לשכנע את הגסטפו שהוא מי שהוא התחזה להיות. הוא עונה כדי לאלץ אותו לדבר: בחדר החשוך, קציני הגסטפו סטרו ודחפו את המרגל בפניו. הכיסוי שלו לא החזיק מים, ולכן הגבוה מביניהם הפשיט אותו מכף רגל ועד ראש. למרות כוחו השוורי של הסוכן, אנשי האס-אס (SS) התעללו בו באכזריות, דחפו אותו לרצפה. הם אזקו את ידיו לפניו ומשכו את זרועותיו מעל ברכיו הכפופות, כפו עליו תנוחה עוברית מכווצת, ואז דחפו את קנה הרובה הארוך אל הפער הצר שמאחורי ברכיו וידיו האזוקות. כשאיש אחד בכל צד של הרובה, הם הרימו את גופו העירום והמכורבל ותלו את הכדור האנושי בין שני שולחנות, כמו חתיכת בשר על שיפוד. הגבוה פרק שוט מעור גולמי, והפעיל את כל משקלו מאחורי כל תנופה, מכה באכזריות את גוף הסוכן כמו בשר בקר. כל אותו זמן הגסטפו המשיך לשאול היכן נמצא מכשיר הקשר שלו והאלחוטן שלו. נאצי אחד הבחין שמאייר נימול, אך השני דחה זאת. הם סירבו להאמין שיהודי יחזור כסוכן עבור בעלות הברית. ואז הובא האיש שבגד בו כדי להתעמת עם מאייר. כשהבין שאין טעם להעמיד פנים, מאייר החל לדבר גרמנית. הוא אישר שהוא אמריקאי. עם זאת, הוא התעקש שהוא עבד לבדו.

באותו זמן שמאייר (Mayer) עונה, הרמן מטול (Hermann Matull), סוכן אמריקאי אחר, נחקר על ידי הגסטפו (Gestapo). הראו לו תמונה של פניו המוכות והנפוחות של מאייר, ונשאלו אם הוא מכיר את האיש. מטול זיהה אותו מיד. הוא טען שמאייר היה "ביג שוט" (big shot - דמות חשובה) בפיקוד האמריקאי, ושאם מאייר ייורה, האמריקאים יהרגו את כל מי שהתעלל בו. מטול אף התעקש שאדם בכיר כמו מאייר יכול להיחקר רק על ידי הגאולייטר (Gauleiter - מנהיג מחוז) של טירול (Tyrol) ופורארלברג (Vorarlberg), פרנץ הופר (Franz Hofer). הופר האמין שתבוסת גרמניה (Germany) בלתי נמנעת, וחיפש דרך להיכנע לאמריקאים (Americans) במקום לצבא האדום (Red Army). הוא הורה לגסטפו להביא אליו את מאייר. מאייר הוצג בפני אשתו של הופר ושגריר גרמניה לממשלת בניטו מוסוליני (Benito Mussolini), רודולף ראן (Rudolph Rahn). הם אכלו ארוחת ערב ושוחחו. מאייר בתחילה חשב שזו רק דרך חדשה לגרום לו לחשוף היכן נמצא האלחוטן שלו, הנס ויינברג (Hans Wijnberg), אך מאוחר יותר הבין שהגרמנים אכן היו שם כדי לדון בכניעתם. ראן אמר שהוא נוסע לברן (Bern), והבטיח למסור את הודעתו של מאייר לאלן וולש דאלס (Allen Welsh Dulles), איש ה-OSS (Office of Strategic Services) שם. מאייר הסכים. זו הייתה הדרך היחידה להודיע למרכז על המתרחש מבלי לחשוף את קיומו של ויינברג. דאלס קיבל את ההודעה ושלח אותה למטה ה-OSS באיטליה (Italy): "פרד מאייר (Fred Mayer) מדווח שהוא בידי הגסטפו אבל שלח הודעה: 'אל תדאגו לי, אני באמת לא במצב רע'" – הודעה יוצאת דופן בהתחשב בכך שהיא הגיעה מיהודי. בבוקר ה-3 במאי 1945, הדיוויזיה הרגלים ה-103 (103rd Infantry Division) של הארמייה השביעית (Seventh Army) האמריקאית קיבלה פקודה לכבוש את אינסברוק (Innsbruck). כשהכוחות התקרבו לעיר, הם ראו מכונית מתקרבת עם דגל לבן עשוי מסדין. מייג'ור בלנד ווסט (Major Bland West), קצין מודיעין, ראה צעיר עם פנים נפוחות קופץ מהמכונית. הוא הציג את עצמו כסגן מאייר (Lt. Mayer) מה-OSS, והסביר שהוא הולך לקחת את המייג'ור איתו כדי לקבל את הכניעה הגרמנית. מאוחר יותר נודע לווסט שמאייר היה סמל. וכך, הכוחות הגרמניים באזור זה נכנעו לסמל אמריקאי, מהגר יהודי מגרמניה.