מלחמה בארץ נייטרלית

על המרגל היהודי-הונגרי ששינה את גורל המלחמה - סימון שכטר

רחובותיה של הליופוליס כבר טבעו בחשיכה, שנשפכה מן הסמטאות ואיימה לבלוע את פנסי הרחוב של הרובע היוקרתי. קהיר כבר הלכה לישון והצעקות של הסבלים שנשמעו לפתע מעבר לפינה הפרו את שלוות הערב. נשמע היה כי הם רבים על מזוודה שנפלה. השוטרים שעמדו בחזית השגרירות הבריטית העלו חיוכים על פניהם ופנו לראות על מה המהומה. באותם רגעים מפינה אפלה של הבניין התנתקה צללית של אדם וחמקה פנימה לתוך השגרירות. היה זה הלילה שבין ה-5 וה-6 בינואר, שנת 1945. אף אחד לא שם לב כיצד עצר לרגע לפני הדלת, מתלבט. איזו בושה! - חשב לעצמו. הרי אני קומוניסט גאה! וקומוניסט לא בורח מאחריות. אבל... המילים של טרפר, ששמע אך פני כמה שעות, עוד הדהדו באוזניו: ״אחרי מוסקבה, אתה כבר לא תוכל לחזור לפריז.״ המפקד של רשת הריגול ״התזמורת האדומה״ ומי שהיה מכונה בקרב אנשי הרשת ״הבוס הגדול״ ישב לידו במטוס. הם היו בדרך משוויץ לקהיר, פניהם לבסיס האם - מוסקבה הבירה. ״אבל המשפחה שלי בפריז...״ - השיב האיש לטרפר בהיסוס. -״והם הבטיחו לי שאחזור לשם בקרוב.״ ״הבטיחו...״ - טרפר גיחך. ״המשפחה שלך לא קשורה לזה. הסובייטים פשוט לא סולחים על כשלונות.״ הוא פתח את הדלת בתנועה חדה ונכנס פנימה. הפקיד בכניסה, בעל תווי פנים של חותמת, הרים את עיניו בתמיהה - כיצד בשעה שכזו נכנס לכאן מישהו ללא התרעה? ״שמי איגנטי קולישר, חייל רוסי.״ - האיש נופף בתעודתו והגיש אותה לפקיד. ״הייתי בשבי הגרמני וכעת אני חוזר לברית המועצות במטוס של שרותי הביטחון הסובייטים. אני יודע מה צפוי לי שם ולכן אני רוצה לבקש מקלט מדיני.״ ״מאיפה הגעת לכאן?״ - שאל הפקיד, שהפך להיות אף יותר חמור סבר. ״מלון לונה פארק. הצלחתי לחמוק מהשומרים... בבקשה, אני מתחנן בפניכם. אני חף מכל פשע - אבל מצפים לי עשר שנות מאסר!״ ״תמתין בפרוזדור.״ - אמר הפקיד בחשדנות ויצא להתייעץ. האיש שהציג את עצמו כאיגנטי קולישר נשען על הקיר. רגליו כמעט וכשלו, הוא חיפש מקום לשבת אך לשווא. העייפות והייאוש נפלו עליו לפתע, הוא חש מחנק, כאילו יד נעלמה לפתה בגרונו. הוא ידע שמספיק לו לומר את שמו ותפקידו האמיתי - וכל הדלתות של השגרירות יפתחו בפניו לרווחה. הוא יזכה לא רק למטוס ללונדון או לפריז... בעבור הדברים שהוא יוכל לספר להם - הוא יקבל מטוס פרטי. ואחר כך גם בית נחמד ליד הסיין, בגדה השמאלית... הוא השתעשע במחשבה הזאת כמה דקות, עד שהוא נזכר בבשורה שקיבל רק לפני שלושה ימים. הסתבר כי המשפחה שלו, משפחת ראדו מבודפשט, אביו, אמו ושאר קרוביו - נספו כולם במחנה השמדה. אשתו וילדיו שבפריז נותרו השריד היחיד למשפחה ענפה. לא הייתה לו ברירה - הוא היה חייב לחזור אליהם. אבל לא במחיר האידיולוגיה שלו, לא, לעולם לא... עיניו הלחות קלטו את הפקיד שוב בעמדתו, מניד בראשו לשלילה. ״הממלכה לא מתערבת כעת בענייני שבויים וחיילים סובייטים. אנו נדאג כי ילוו אותך בחזרה אל המלון לונה-פארק.״ שאנדור עצם את עיניו. הזמן עצר מלכת. הוא נולד ב1899 בפרבר צפוני של בודפשט, בשם שאנדור קלמן רייך, בן למשפחה יהודית זעיר בורגנית. אביו היה אחד הסוחרים הגדולים בהונגריה בתחום העץ והפחם ולמשפחה לא חסרו אמצעים. במקביל לשירות בצבא האוסטרו הונגרי, שאנדור הצעיר נרשם לפקולטה למשפטים באוניברסיטת בודפשט ובדצמבר 1918 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. הוא נטל בה חלק פעיל מאוד ואף היה לקומיסר של חטיבת תותחנים בצבא האדום ההונגרי בתקופתה הקצרה של הרפובליקה הסובייטית בהונגריה בשנת 1919. לאחר נפילתה של הרפובליקה קצרת המועד, ראדו נאלץ לנדוד בין גרמניה לאוסטריה. בוינה למד גאוגרפיה ולייפציג היה למפקד פלוגות ההגנה העצמית הפרולטרית. ב-1924, לאחר נפילתה של מרידת המבורג, נמלט לבריה״מ. במוסקבה הוא הפך לאחד הגאוגרפים המוערכים ביותר במדינה ובמקביל גויס לשרות הביון. את המשימות הראשונות שלו מילא בגרמניה ומקומות אחרים במערב אירופה, תוך שהוא משמש באופן רשמי כמנהל משרד המידע הגאוגרפי הסובייטי בברלין. לאחר עליית הנאצים לשלטון עבר לפריז ובשנת 1936 הגיע לשוויץ, שם מונה למפקד רשת המודיעין שהוקמה על ידי הרוסים כבר בשנות העשרים. ראדו הגדיל וייעל מאוד את הרשת, שעתידה הייתה לשחק תפקיד חשוב ביותר עם פרוץ המלחמה. הסיבה הייתה פשוטה - שוויץ ששמרה על נייטרליות, נמצאה בטבורה של אירופה והנאצים לא פיקחו על הדואר היוצא והנכנס ממנה ואליה. הדבר הפך את המדינה ההררית לבסיס מושלם להעברת מידע יקר ערך. שמה של הרשת היה ״דורה״ (שיבוש אותיות של ראדו), אבל הגרמנים קראו לה ״השלישיה האדומה״ על שם שלושת מכשירי הקשר של הרשת שפעלו ללא הפסקה. המידע זרם לראדו מ-60 חברי ארגון שהיו פזורים בכל רחבי אירופה. תחת כסות של סוכנות ידיעות גאוגרפית ״גאופרס״, בשנות המלחמה שידרה ״דורה״ למטה במוסקבה מידע רב אודות תנועת הכוחות הגרמנים בחזית ובעורף, ואף כמה הודעות ששינו את גורל המלחמה. ביניהם: ידיעה על כך שיפן תימנע מלהיכנס למלחמה ישירה עם ברית המועצות, את יעדי ההיערכות הגרמנית בקרבות מוסקבה וסטלינגרד, את המועד המדוייק של המתקפה הגרמנית בקרב קורסק ואף הפרטים הראשונים על תוכנית הגרעין הנאצית. אבל ללא ספק - הרכש המרתק והחשוב ביותר של ראדו היה גיוסו של הסוכן רודולף רסלר ורשת הריגול החשאית שלו ״לוסי״, שסוכניה היו נטועים עמוק בלשכתו של היטלר. (אותן מקורות נותרו עלומים עד עצם היום הזה ותאוריות רבות התנפצו וקולמוסים רבים נשתברו בנסיון לאתר במי מדובר. יש הטוענים שהיה זה היינריך הופמן, הצלם האישי של היטלר ויש הטוענים כי מדובר בסוכן כפול של רשת הריגול הבריטית, שבאופן זה מסרה לסובייטים מידע בצורה בלתי אמצעית.) בתקופה זו הייתה דורה לזרועה היעילה ביותר של התזמורת האדומה - כפי שנקראה כלל רשת הביון הסובייטית באירופה, שנוהלה על ידי לאופולד טרפר, ״הבוס הגדול״. הידיעות שהגיעו מ״דורה״ השפיעו על גורלם של מיליוני בני אדם, בחזית ובעורף. בקיץ 1943 הנאצים החלו את המצוד אחרי הרשת. הכל התחיל בגלל אחת השדריות של ראדו שלא התאפקה וסיפרה על פעילותה למאהב שלה, שהתברר כסוכן גרמני. כך נפל לידיו אחד מספרי ההצפנה ויחד עמו - כל רשת ״דורה״. סוכניה נתפסו, אך ראדו הצליח להימלט ואף להעביר את משפחתו לפריז, ברגע ששוחררה מידי הגרמנים. הוא לקח מאוד קשה את כשלון הרשת, פניו השתנו במהירות ובגיל 46 כבר נראה כמו זקן. בפריז פגש שאנדור את הקצין הסובייטי נוביקוב שהציע לו לנצל את ההזדמנות ולהעביר אותו, יחד עם עוד 12 סוכנים בכירים ובתוכם טרפר, במטוס ״דאגלאס״ למוסקבה - דרך קהיר. שאנדור ראדו נמצא שותת דם באחת מסמטאות קהיר, תוך שהוא פצוע קשה. לאחר שבקשתו למקלט מדיני בשגרירות הבריטית נדחתה, הוא נמלט וניסה לשים קץ לחייו - אך נכשל. לאחר שהחלים מפצעיו הוסגר לבריה״מ באוגוסט 1945 ונדון לעשר שנות מאסר ועבודות כפייה. רק בשנת 1954, אחרי מותו של סטאלין, זוכה מכל אשמה ושוחרר מהכלא. שאנדור חזר עיר מולדתו בודפשט, שם שימש כפרופסור באקדמיה למדעים של הונגריה והיה לאחד הגאוגרפים הבכירים של המדינה. הוא נפטר בשיבה טובה בשנת 1981 ונותר קומוניסט אדוק עד סוף ימיו. למרבה הצער, היום מעטים מאוד בישראל מכירים את סיפורו של אחד הגיבורים היהודים הגדולים במלחמת העולם השניה.