נולדתי בבי"ח בתל-אביב, אך ביתנו היה בפתח-תקווה, עד התנדבותי לגדוד השלישי של רג'ימנט ה"באפס", ששמו שונה לרג'ימנט הפלשתינה ומאוחר יותר היה לאחד מגדוד החי"ר של החטיבה היהודית הלוחמת (הבריגדה). באפריל 1945השתתפתי בתקיפת מוצב "אלפונסינה" שבידי הצבא הגרמני, פטרול אלים נגד מוצב שני ולקיחת שבויים מדיביזיית "ייגר" גרמנית. עם החטיבה כולה עברתי לארצות השפלה, בראשית 1946 קיבלתי חופשה מטעמים משפחתיים והמשכתי לשרת במחנה השחרורים ברחובות. למדתי באונירסיטה העברית השתתפתי בלחימה בירושלים דצמבר 1947 - אפריל 1949. סיימתי לימודי. עבדתי כמורה ועיתונאי, פרסמתי רומנים וסיפורים. בשנת תש"ע זכיתי בפרס ישראל לספרות. "האימפריה הבריטית. לא בשביל סטלין. אנחנו פה בשביל לגאול דם. נקמה יהודית פראית אחת. פעם אחת כמו הטאטרים. כמו האוקראינים, כמו הגרמנים. כולנו - כל ילדי הבננה ויפי הנפש, הגימנזיסטים וחברי ההכשרות, בריתניקים והסתדרותניקים - כולנו ניכנס לעיר אחת ונשרוף, רחוב אחרי רחוב, בית אחרי בית, גרמני אחרי גרמני. למה רק עלינו לזכור את אושביץ - שיזכרו הם את העיר האחת שנשמיד אנחנו." (מתוך: 'פצעי בגרות'/ חנוך ברטוב, הוצאת עם עובד [ספריה לעם 84] 1965 225 ע'. )