התגייסתי לצבא הבריטי ב 10/10/1941 לפלוגה 14 שהשתייכה לבאפס. עברתי אימונים בצריפין כלוחם חי"ר. בשנתיים הראשונות עסקנו בשמירה על מחסני תחמושת בשדה התעופה בלוד ועל תחנת החשמל רידינג בתל אביב. בסוך שנת 1942 עברתי קורס חי"ר בבסיס אימוני חי"ר בג'ניפה שבמצריים. בקיץ 1944 עברתי קורס קציני מרגמות 120 מ"מ בדיר סוניד (ליד עזה). בקורס היינו 2 חיילים ישראליים יחידים ושאר החניכים היו קצינים בריטיים. בסטפטמבר 1944 עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרפתי לבריגדה היהודית. בחודש דצמבר 1944 הצטרפתי לקורס מדריכי תותחי נ"ט Six Pwonder שהתקיים בבי"ס לארטילריה באבולי באיטליה שמשך חודש ימים. לאחר הקורס נכנסנו לחזית באיטליה ולחמנו בגרמנים באיזור עמק הפו. לאחר חודש עברנו לעמק של הנחל סניו. באיזור זה נפצעתי תוך כדי פעילות מבצעית.

התגייסתי לצה"ל כמ"פ בתאריך 15/05/1948. השתתפתי בקרבות בעמק בית שאן כמפקד הקרב על דגניה ב ובקרבות ליד טירת צבי. במבצע קדש הייתי מ"פ פלוגה מסייעת בחטיבה 9 והשתתפתי בקרבות לכיבוש שארם אל שייך. בין השנים 1959 עד 1967 הייתי מג"ד מילואים בדרגת סא"ל. במלחמת ששת הימים הייתי מפקד מל"ח לתשעה מושבים בישובי אצבע הגליל.

שני האחים

סיפורו של בנימין -בניה זרחי - על מקרה אמיתי שקרה בתום מלחמת העולם השניה-המספרת על שני אחים, אחד ניצול השואה והשני אחיו -חייל בבריגדה היהודית.

בסוף חודש יוני 1946 חנתה אחת מפלוגות הבריגאדה במחנה צבאי ליד העיר אנטוורפן שבבלגיה. הייתי רב-סמל הפלוגה וישבתי בשעת הבוקר במשרד הפלוגה. למשרד נכנס בהתרגשות רבה רב"ט בשם קוטין. הוא פנה אלי בקול גדול וסיפר כי נודע לו שאחיו הצעיר שרד את השואה, והוא מסתתר אצל משפחה פולנית, בכפר קטן, כשהוא מוסווה לנער פולני. באותו אזור נמצאת כנופית רוצחים אשר מחפשת פליטים יהודים ורוצחת אותם בדם קר. שני פליטים יהודים שהצליחו לברוח מפולין והגיעו "למרכז לגולה" שבעיר אנטוורפן סיפרו שלפני צאתם פגשו את הנער הצעיר, אחיו של קוטין, והוא ביקש מהם שיחפשו את אחיו על מנת שיבוא ויחלץ אותו מסכנת מוות הצפויה לו מכנופיית הרוצחים. קוטין החייל פנה אלי בהתרגשות רבה ובקש שאאפשר לו חופשה של חודש ימים על מנת שיצא מיד בדרכו לפולין כדי להבריח את אחיו לבלגיה ! נדהמתי מהבקשה הנועזת ואמרתי לו כי אני חייב קודם כל לבדוק את כל הפרטים הנוגעים למסע ארוך כזה -מבלגיה לפולין- המלא סכנות נפש ובעיות של אמצעי קיום ובטחון. למשמע דברי אלו הוא ענה לי כי, "עד שאני אברר אחי ירצח". נדהמתי מדברים אלו והודעתי לו כי אני לא מוכן לשמוע שאני אחראי לחיי אחיו. לשמע דברי הוא קם ואמר "אני כבר יוצא לדרך בלי אשורך". לפני שהספיק לפתוח את הדלת קראתי לעברו "חכה חזור אלי -האם יש לך נשק אישי?" הוא ענה כי אין לו. פתחתי מגירה הוצאתי אקדח ושקית קטנה של תחמושת ואמרתי לו "בנשק תשתמש רק שתהיה סכנת מוות לך או לאחיך" הוא הושיט לעברי את ידו - ואני אמרתי "את שתי ידיך אלחץ רק כאשר תחזור בשלום עם אחיך" ! קוטין יצא במהירות לדרכו -ואני לקחתי את מצבת הפלוגה ורשמתי :"מסדר חולים מיוחד לרב"ט קוטין!". עברו שלושה שבועות מאז יצא קוטין לדרך. בוקר אחד הלכתי לראות התעמלות הבוקר של חיילי הפלוגה. בדרכי עברתי על יד צריפי המגורים. מזג האוויר היה חם, וכל החלונות היו פתחים לשם אוורור. בעברי על יד אחד הצריפים ראיתי מישהו שוכב על מזרון המונח על הרצפה וכל גופו עטוף כולל ראשו. קרבתי אליו ושאלתיו "מדוע לא יצאת להתעמלות?" יד יצאה מתחת לעטיפה וחשפה ראש של נער צעיר. מיד הבינותי כי לפני נמצא קוטין הצעיר! מבלי משים נמלטו מפי שתי מילים בשפה הרוסית :"דוברו פזלובט"=ברוך הבא. הוא גמגם לעברי "אני אח קוטין" אני הוספתי - "שלופן קינדר שלופן"- הוא חייך וכיסה את ראשו. יצאתי במהירות מהצריף וצעדתי אל עבר המתעמלים. מרחוק רץ אדם לקראתי. עוד בטרם הגיע קרא לקראתי "הבאתי את אחי"! עניתי "בן חיל כל הכבוד"!"הושט את שתי ידיך ואלחצם" עיניו זלגו דמעות הרגשתי כי גם לי נפלו כמה טיפות ,,,,, חזרתי למשרד הפלוגה ומחקתי את הסעיף :מסדר חולים מיוחד !!