פלוגה לביקורת הנמלים וקווי התחבורה מספר 1




הפלוגה הוקמה בסוף 1942. היא הורכבה בעיקר ממתנדבים מבוגרים, אנשים שהועברו אליה מיחידות הרגלים והתותחנים, ומאחרוני השאריות של פלוגות החפרים. בדצמבר 1942 נשלחה היחידה לבצרה ומשם פוזרו אנשיה לנמלים ולתחנות רכבת בקוט ובבצרה שבעיראק ועבדן, כוראמשאח, אחוואז, בחראבאד, באנדאר-שפור וטהרן שבפרס לאורך נתיב האספקה הדרומי, שבו שיגרו בעלות הברית המערביות, ציוד ואספקה לברית המועצות. תפקידם של אנשי היחידה היה לטפל בדחיפת המטענים ברכבות ובשיירות לאורך הציר הארוך ולפקח על מהלכה. זו הייתה יחידה קטנה ומפוזרת בסביבה לא יהודית ובמשך רוב התקופה – היתה היחידה העברית היחידה, באזורים שבהם הוצבו אנשיה. בפלוגה שירתו מספר פעילים של התנועות החלוציות, דוברי רוסית ברובם, שהתגייסו אליה בעידודם של התנועות והמוסד לעלייה ב', בתקווה להקים באמצעותה קשר עם חברי תנועותיהם, שנמלטו מפולין אל המחוזות האסיאתיים של ברית המועצות. התקווה נכזבה והיחידה לא הצליחה ליצור קשרים עם יהודי ברית המועצות. אך עם זאת, היא מילאה תפקיד חשוב בטיפוח הקשר עם יהודי אירן ועיראק. בתום המלחמה חדל נתיב האספקה דרך אירן ועיראק לברית המועצות לפעול, והיחידה סיימה את תפקידה. מפקד הפלוגה האחרון היה לוטננט משה פרידריך לסטבינואר 1946 הוחזרו לארץ אחרוני אנשיה והיא פורקה.