פלוגת הנדסה 743
בספטמבר 1941 הוחל בהקמת הפלוגה 743 Artisan Works Coy. R.E. באפריל 1942 הועברו אליה 200 חיילים יהודים מפלוגת הנדסה 740, במסגרת הפרדת הפלוגות המעורבות. העברה זו סיימה את פרשת הפלוגות המעורבות מיהודים וערבים. הפלוגה הועסקה בתחילה בעיקר במשימות בינוי מחנות שהיו אזרחיות באופיין. אולם לאחר-מכן היא הופעלה גם במשימות של הנדסה קרבית, כגון הקמת קווי ביצורים בארץ ובמצרים. הפלוגה עסקה בהקמת קו הביצורים של תוכנית "המבצר האחרון ארץ-ישראל", ועם התרחקות החזית מן הארץ, היא נשלחה בינואר 1943 לטוברוק, כדי לשקם את הריסות הנמל ומיתקנים חיוניים אחרים, כגון בניית בית חולים צבאי. באוגוסט 1944 הועברה הפלוגה למצרים והחלה להתאמן לקראת יציאתה אל מעבר לים. בספטמבר 1944 הגיעה הפלוגה לטאראנטו ומשם המשיכה לבית הספר של המהנדסים המלכותיים בקפואה. בתקופה זו סופחו אליה קרוב ל- 60 חיילים נוספים מיחידות ההנדסה העבריות שבאיטליה. באוקטובר נודע כי הפלוגה תאורגן מחדש כפלוגת השדה של החטיבה היהודית הלוחמת. לצורך כך הוחלף
מפקדה נוח אטלס
, בשל גילו המבוגר, שעבר לפקד על פלוגת ההנדסה 739, ובמקומו נתמנה סגנו
אהרון (רוני) כהן
. עתה החלה הפלוגה באימונים אינטנסיביים לקראת הצטרפותה לחטיבה, ונקראה מעתה פלוגת הנדסת שדה 643.
פלוגת הנדסת שדה 643
הייתה זו יחידת הנדסת השדה העברית היחידה שהוקמה בצבא הבריטי, והיא נוסדה יומיים לאחר ההכרזה על הקמת החי"ל ב-21 בספטמבר 1944, כיחידת ההנדסה של הבריגדה היהודית.
גרעינה הורכב מאנשי פלוגת ההנדסה 743 שהגיעו לטארנטו איטליה, ב- 15 בספטמבר 1944, ונשלחו לבית הספר של המהנדסים המלכותיים בקפואה, לעבור אימון הכשרה של פלוגת הנדסת-שדה. למפקדה התמנה
מייג'ור אהרון כהן,
קצין ארצישראלי יליד בריטניה, שלמד בלונדון והתנדב שם לצבא בתחילת המלחמה. שירת כקצין בפלוגת ההנדסה של בריגדת השריון ה-11 באנגליה, הדריך באגף הארצישראלי בבסיס חיל ההנדסה במועסקר שבמצרים, שרת בפלוגת הצמ"ה 870 ולאחר מכן כסמ"פ 743. הפלוגה קלטה חיילים נוספים מפלוגות ההנדסה העבריות שבאיטליה. המש"קים רוכזו לקבוצות אימונים, והקצינים נשלחו לקורסים. בנובמבר יצאה היחידה כולה לסדרת אימוני גישור על נהר הוולטורנו.
בינואר 1945 עברה הפלוגה לשטחי האימונים של החי"ל בפיוג'י, דרומית לרומא, שם התאמנה אימוני רגלים והנדסה בשטח הררי, השתתפה בתרגיל העוצבתי של הבריגדה, והשלימה את התארגנותה לקראת היציאה לחזית.
עם הכניסה לקו החזית, בגזרת אלפונסינה, התפצלה הפלוגה בין יחידות הבריגדה: כל אחד משני גדודי הרגלים בקו הקדמי קיבל מחלקת הנדסה, ואילו המחלקה השלישית נותרה באזור הכפר מצאנו. מחלקה זו היתה אחראית לאחזקת הצירים ואיישה את נקודות הייקוש, בגשרים שבמרחב החטיבה.
ב- 24 במרס 1945 עברה עם הבריגדה לגזרת בריזיגלה. חלקה עסק באימונים והשאר בתחזוקת דרכי העפר שבאזור, פעולה שנעשתה בעיקר בלילות, בשל היותן נתונות לתצפית אויב.
באפריל 1945 החלו בעלות הברית במתקפה המכרעת באיטליה. משימת החי"ל היתה לצלוח את הסניו, לבצע התקפה מוגבלת כהסחה למאמץ ההבקעה העיקרי של הפולנים, ולהשתלט בהמשך על הרכסים שמצפון לסניו ממול לגזרתה. פלוגת ההנדסה היתה צריכה לבדוק את אפשרויות הגישור על פני הנהר. בליל ה- 9 באפריל 1945 יצאה פלוגה ד' מהגדוד השני לצלוח את הסניו ולבסס ראש גשר בגדה הצפונית שלו. סיור הנדסי של פלוגת ההנדסה התקדם בעקבות הפלוגה לנהר, כדי לאתר מקום מתאים להנחת גשר. חלק מהפלוגה עסק בפינוי המוקשים שהניחו הגרמנים באזור החצייה ולאורך הדרך העולה במעלה הרכסים שמצפון לנהר. ההתקדמות הייתה איטית ונתקלה בקשיים. עד שעות הערב השלימו פלסי החי"ל הקמת גשר ארעי על הסניו בנקודת החצייה. ב- 12 באפריל, התחדשה התקדמות הגדוד השלישי בלוויית פלסים, שפינו את מסלול ההתקדמות ממוקשים. לאחר חציית הסניו, נשלחה הפלוגה ב- 28 באפריל להקים גשר על הנהר פו, והמשיכה בכך עד סמוך ליום הניצחון. לאחר תום הקרבות, עברה הפלוגה עם שאר הבריגדה לטארביזיו.
ביולי 1945 יצאה עם הבריגדה לבלגיה, ומשם המשיכה להולנד, כדי להניח גשרי ביילי על הריינוס באזור ארנהם. ביוני 1946 סיימה הפלוגה את משימותיה בבלגיה ובהולנד והפליגה עם שאר הבריגדה למצרים, לקראת השחרור בארץ-ישראל.