אבא, זכריה נולד באסמרה שבאריתריאה, בשנת בדצמבר כבנם הבכור של יששכר ולאה. המשפחה התקיימה ממסחר וצורפות. בשנת בהיותו בן חמש המשפחה עלתה לארץ והתיישבה בזיכרון יעקב. המשפחה דיברה איטלקית וכן גם אבא, ולכן דבק בו הכינוי טיליאני. הוא היה ילד שובב ומחנכו בורלא נאלץ לא פעם "ליישרו" באמצעות הסרגל. אבא היה ספורטאי מצטיין וזכה במרוץ השרון ובתחרויות ספורט אחרות, הוא נהג גם להתאבק, כילדים נהנינו לראות את שריריו רצים בתוך זרועותיו. בהיותו הבן הבכור במשפחה סייע בפרנסת המשפחה ועבד ביקב בזיכרון יעקב.

עם כניסת בריטניה למלחמה כשבריטניה גייסה חיילים ארץ ישראלים, התגייס לצבא הבריטי. את כל המלחמה עבר בצבא עם הארמיה השמינית. המלחמה הטביעה בו את אותותיה, כשחזר מהמלחמה איבד את שיניו ואת שערותיו כתוצאה מרעב וממחסור בוויטמינים וסבל מסימפטומים שנבעו ממחלת המלריה בה לקה.

עם זאת חוויית המלחמה הקשה לא הפילה את רוחו ולאורך השנים שמענו סיפורים  רבים אודות המלחמה, אודות הקרבות בהם השתתף ואודות האנשים שפגש במלחמה.

אחרי המלחמה

בתל אביב פגש ביונה קורח צעירה תל אביבית, הם התאהבו והתחתנו. עד מהרה פרצה מלחמת העצמאות שגם בה לחם כחייל וכחובש.  עם תום המלחמה עבר הזוג, שבינתיים נולדה להם הבת הבכורה לאה, לגור בשכונת "רמת החייל" שם נולדו להם עוד שלושה ילדים, עמירם ז"ל, (נהרג במלחמת יום הכיפורים), דפנה ורויטל. זכריה עבד כאמן מוזאיקה. מוסדות ציבור כמו קולנוע אלנבי ואחרים התנאו ביצירותיו.

בשנות החמישים, בעקבות קריאתו של בן גוריון לעבור מן העיר אל הכפר, עברה המשפחה למושב סגולה שם נולדה הבת החמישית, עידית. המשפחה התפרנסה מחקלאות.

המעבר מהעיר אל הכפר לא היה פשוט, אבל רוחו האיתנה וחוש ההומור של אבא עזרו למשפחה ולחברים אחרים במושב להתמודד עם הקשיים.

אבא היה אדם יפה, חזק פיזית, אוטודידקט שהרבה מאוד לקרוא את כל סוגי הספרות, מתנ"ך, דרך היסטוריה, פילוסופיה וספרות יפה. היה לו כישרון נדיר לשפות הוא דיבר שפות רבות, עברית רהוטה, אנגלית, איטלקית, אידיש, ערבית, פולנית, הונגרית, גרמנית ועוד.

יותר מכל בלט חוש ההומור הנפלא שלו, שהתבטא בבדיחות, במתיחות מתוחכמות, בתחפושות פורים שהיו רעיונות פוליטיים ואקטואליים. התחפושות היו תהליך ועבודת צוות שכללה חברי מושב נוספים שהצטרפו אליו והפכו לאירוע המרכזי במסיבות הפורים שנחוגו במושב בשנים שלפני...

אחרי מלחמת יום הכיפורים, לאחר נפילת עמירם,  נפגעה בריאותו וגם ושמחת החיים שכל כך אפיינה את אבא דהתה. הוא חלה בסוכרת, נפטר מסיבוכים של המחלה ב 11.01.1988 ונקבר בבית הקברות בכפר ורבורג, ליד עמירם אחינו.