בנם הבכור של ד"ר הנריק אפטה – עורך דין ואח"כ שופט – ואשתו מרים. הוריו וכן אחיו הצעיר ממנו בחמש שנים - ריצ'רד - נספו בשואה. בשנת 1935, בהיותו בן 17, הגיע ארצה כדי ללמוד הנדסה בטכניון. בחודש מרץ של אותה שנה ייצגה אמו מרים, שהייתה בין השאר חברה בוועד המנהל האירופי של ארגון ויצ"ו, את נשות חבל גליציה בוועידה הבין-לאומית של ויצ"ו שהתקיימה אז בתל-אביב. לאחר הוועידה חזרה האם לבית המשפחה בקרקוב. כאשר פרצה מלחמת העולם בספטמבר 1939 לא התאפשר לו לחזור לפולין. הוא נשאר בארץ והחל לעבוד ב"סולל בונה". במקביל הצטרף לארגון "ההגנה" במסגרתו סיים באוקטובר 1939 קורס מ"מים. הקורס (מחזור י"א) נערך ביבניאל. במהלך הקורס נעצר על ידי הבריטים סמוך לטבריה ונאסר בעוון נשיאה בלתי-חוקית של נשק ותחמושת. הוא שוחרר בפברואר 1941 מכלא עכו שבו היה עצור עם 42 אנשי יישוב נוספים (מעצר המ"ג שהיו כנראה חבריו לקורס) ביניהם: צבי ברנר מאפיקים משה דיין מנהלל ומשה כרמל (אז זליצקי) מנען.

בראשית יולי 1942 התנדב לצבא הבריטי והוצב בחיל המהנדסים המלכותיים. בראשית דצמבר 1942 הוסמך על ידי הבריטים כקצין הנדסה. ביוני 1943 נשא לאישה את רות לבית אבידר. הנישואין נערכו באלכסנדריה - עיר הולדתה של רות. בסוף 1944 כאשר הוקמה הבריגאדה, צורפה אליה יחידתו. עם סיום המלחמה הגיעה יחידתו לארצות השפלה ושם, בסוף אוגוסט 1945, נבחר להישלח כראש צוות של אנשי הנדסה, לתקופת סיפוח למשרד החיפושים של הצבא הבריטי בבונדה שבצפון גרמניה. כאן פעל קרוב לחודשיים עד שהוחזר להולנד אחרי שהמפקד הבכיר שהיה אחראי על משרד החיפושים פקד להחזיר לחי"ל שניים מחמשת ראשי הצוותים שסופחו למשרד זה. מפקד בכיר זה חשד שציוותי החי"ל אשמים בפרופוגנדה שלילית שהגיעה לעיתונות בבריטניה על טיפול כושל של הצבא הבריטי בשארית הפליטה במחנות בגרמניה. עם שחרורו מהצבא הבריטי, בספטמבר 1946, חזר ארצה עם אשתו הצעירה שנשארה בתקופת המלחמה באלכסנדריה. שנה לאחר השתקעותו של הזוג בארץ נולדה בתם היחידה. עם חזרתו ארצה התגייס לצה"ל לחיל ההנדסה. בתקופת מבצע קדש שירת כמג"ד גדוד מילואים של חיל הנדסה – גדוד 604. דוד ברין, שהתמנה לסמג"ד הגדוד ושירת עמו עד שחרור הגדוד, אמר עליו במאי 2015 שהיה נעים הליכות וידע להאציל סמכויות. בשנות החמישים המאוחרות מונה לתפקיד מפקד בסיס ההדרכה של החיל ממנו השתחרר בדרגת סגן אלוף. לאחר שחרור מצה"ל כיהן ככל הנראה כבודק ומאשר של פרויקטים הנדסיים עבור משרד האוצר. עם צאתו לגמלאות הרבה להתנדב לעבודה בבית החולים איכילוב בתל אביב. בתו מעידה עליו שהיה חובב מוזיקה מושבע, חי חיי צנע, ידע צרפתית, אנגלית ופולנית על בוריאן והיה בעל חוש הומור מפותח