אלה אמיתן־וילנסקי, ששירתה בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה, אימצה בשירה ״בצבא״ נוסחה של ״חילות עמלות״, כשלשם כך היא גם מבחינה אותן מן המסורת של לוחמת מקראית: עם ע.ךב שריקה. את לועו שוב יפתח המחסן המיוזע, ונצעדה בסך עיפות מחמסין ומיום כי ארך: חילות עמלות ןלמה תגידו: דמויות התנך, פרק שיר וגבורה של יעל ודבוךה... יגעות שוב עם ערב נצעדה בסך, חילות עמלות. 1949 אמיתן־וילנסקי בשירה ״במדבר״ משחזרת אלה אמיתן־וילנסקי את מותו של חייל במדבר באמצעות שפה שירית המנטרלת את לשון שדה הקרב ובמיוחד את המונח ״נפל״, וממירה אותם בתיאור מותו כשקיעת הגוף בחול: חיל אלמוני בירכתי המדבר. שם רוחות־זלעפות השתוללו: כי סגר המדבר מבואות העולם, וכוחות החלל אפסו־כלו. עוד גשש - התאושש, בים חול עוד נלחם - עד נפל החיל - ולא קם. רק גל־עד במדבר יספר איך חתר בחולות־בראשית, איך נלחם חיל סתם. אמיתן־וילנסקי 1949 ב - 1.10.1940 נדפס השיר "במדינת הגמדים" ב"דבר לילדים". אלה אמיתן, מחברת השיר, ספרה על נסיבות כתיבתו: "היה זה באמצע מלחמת-העולם השניה, ואני אז חיילת הא.ט.ס. [חיל-העזר לנשים בצבא הבריטי]. באחד מימי החופשה באתי לבקר ידידים, ובביתם פגשתי ילד כבן שנה ורבע, ילד רגיל, שמנמן; אך מה שמשך את מבטי היה אופן ההליכה שלו. שלא כדרך תינוקות אחרים, שהולכים בהיסוס ובאי-בטחון - צעד ילד זה בבטחה, כאילו היה מפקד. ובאווירת המלחמה ששררה אז תיארתי לי, שאילו הוכרזה מלחמה בארץ-הגמדים, היה המפקד שלהם צועד כמו ילד זה. כעבור ימים אחדים חיברתי את השיר "במדינת הגמדים", שפורסם ב'דבר לילדים' וזכה מיד לפופולאריות גדולה. [...] לדעתי כתבתי שירים העולים על "במדינת הגמדים"; אך נראה שצודקת האימרה כי ספרים ויצירות יש להם מזל משלהם. ('מעריב', 2.8.1979)."