נולד ב-10 בדצמבר 1927 למשפחה חרדית בקלן שבגרמניה.
ב-1934 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. היה לבן הבכור של המושב כפר הרא"ה.
ב-1943 לאחר שסיים בית ספר יסודי ושנתיים בתיכון, התגייס למשטרת החופים המנדטורית Coastal Watch והוצב בבסיס בת גלים (NH13A-17). את רוב זמנו העביר באימונים ה"בלתי לגאלים" של הפלי"ם, בעיקר בהורדת מעפילים אל החוף.
לאחר מספר חודשי שירות חש מט כי מיצה את פעילותו במשמר החופים והתגייס לבריגדה היהודית. תחילה שהה זמן מה במצרים ולאחר מכן נשלח לאיטליה. לאחר המלחמה, הפגישה עם היהודים הניצולים זעזעה אותו והוא חילק את זמנו בין תפקידו הצבאי, שכלל בין היתר שמירה על שבויים גרמנים שעסקו בפירוק מוקשים בהולנד, ובין טיפול בניצולים.
בשנת 1946 עזב את הצבא הבריטי וחזר לארץ ישראל. עם חזרתו לארץ שב התנדב לפלמ"ח. ישב בביריה לאחר מכן הצטרף לגרעין אשר יסד את היישוב עין צורים אשר בגוש עציון.
עם ההכרזה על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947החלו ההתקפות על הגוש ובמאי 1948 – התגברו. בקרבות ההגנה לחם בגבורה ובלם הסתערות של מאות ערבים. עם נפילתו של גוש עציון ב-14 במאי 1948, נלקח עם מחלקתו על ידי חיילי הלגיון הערבי כשבויי מלחמה. לאחר שחרורו מהשבי ועם סיום מלחמת העצמאות, עזב מט את הצבא. הוא חזר למשק אביו בכפר הרא"ה וירד לנגב לעבד אדמות השייכות לכפר, ליד קיבוץ סעד.
בסוף שנת 1949 הוא קיבל החלטה לחזור לצבא. נשלח לקורס קצינים ומונה למפקד יחידת סיור בדרום הארץ. ב-1951 היה ממקימי ומפקדה של היאחזות הנח"ל הראשונה "נחלאים א'" (כיום נחל עוז). לאחר מכן פיקד על פלוגת משקים בנח"ל שהקימה את היאחזות הנח"ל השנייה "גבעת רחל" (כיום קציעות). ב-1954 הצטרף לצנחנים. בפברואר 1955 השתתף בפעולת התגמול מבצע חץ שחור. בו פיקד על כוח החסימה שגרם למצרים את מירב האבידות. נטל חלק פעיל בכל פעולות התגמול שבוצעו עד מלחמת סיני. ב-1955 מונה למפקד בית הספר לצניחה.
במלחמת סיני היה סמג"ד גדוד 88, גדוד הנח"ל המוצנח, בפיקודו של מוטה גור והשתתף בקרב המיתלה. בו נפגע בכתפו ובצווארו. כשהחלים, קיבל את הפיקוד על גדוד צנחנים. ב-1957 יצא לפו"ם וכעבור שנה נתמנה למפקד גדוד הנח"ל המוצנח. ב-1959 היה למפקד גוש באר שבע ויחידת המיעוטים שהייתה בו. ב-1961 התמנה למפקד קורס מפקדי פלוגות בבית הספר לחי"ר, ב-1962 לסמח"ט חטיבת הצנחנים הסדירה. ב-1963 נשלח ללמוד בבית הספר הגבוה למלחמה בצרפת (ECOLE SUPERIEURE DE GUERRE).
ב-1966 קיבל את הפיקוד על חטיבת המילואים של הצנחנים, חטיבה 80, אשר במלחמת ששת הימים השתתפה בכיבוש מתחם אום כתף עת נחת עם חטיבתו, ממסוקים בעורף המתחם ושיתוק סוללות הארטילריה. משם, הועברה חטיבתו צפונה לכבוש את דרום רמת הגולן.
לאחר מלחמת ששת הימים קיבל את הפיקוד על חטיבת הצנחנים הסדירה, חטיבה 35. אחת הפעולות הראשונות של החטיבה עליה פיקד הייתה קרב כראמה. בנוסף, פיקד על פשיטת העומק לנגע חמאדי, בעמק הנילוס, להשמדת תחנת כוח מצרית; שתי פשיטות ופגיעה בקו המתח המרכזי מאסואן לקהיר; פשיטה על גשרי הרכבת בין מען לעקבה והריסתם ופעילות שוטפת נגד המחבלים ב"ארץ המרדפים" באזור הירדן.
במלחמת יום הכיפורים, פיקד על חטיבה 247 במשימת צליחת תעלת סואץ. וכך צוטט: "מעולם לא הרגשתי באחריות כה כבדה כמו אותו לילה. הרגשתי שאנו מובילים מהלך גורלי שיכול לשנות את פני המלחמה. הרגשתי כאילו עיני כל עם ישראל נשואות אלינו. ידעתי שכולם: המטה הכללי, הפיקוד, בוודאי האוגדה – ומי יודע מי עוד – מאזינים לרשת שלנו וממתינים לשמוע את מילת הקוד הגואלת – "אקפולקו".?
לאחר המלחמה פיקד על אוגדת שריון מילואים, אוגדה 90. ב-1974, היה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. ב-1979 התמנה לאלוף ולמתאם הפעולות בשטחים.
ב-1982, פרש מצה"ל ומונה לנציב קבילות החיילים. ביולי 1993 התמנה ליושב ראש קרן לב"י תפקיד אותו ביצע בהתנדבות עד למאי 2008. התגורר ברמת גן, נשוי לנדיבה אב לירון, תמר, שרית, ועציון. נפטר ב-5 בדצמבר 2013.

יחידה: הצנחנים
דרגה: אלוף

• 1948-1949 - מלחמת העצמאות
• 1956 - מלחמת סיני
• 1967 - מלחמת ששת הימים
• 1968-1970 - מלחמת ההתשה
• 1973 - מלחמת יום הכיפורים