נולד בשנת 1914 בשם אלכסנדר ילישביץ' ליעקב ולחיה, בכפר אוספנובקה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). באוקטובר 1922עלה עם משפחתו לארץ ישראל. אביו, הקים בית חרושת לרעפים בפתח תקווה, שם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי בהיותו בן 14 התגייס להגנה ושימש בתפקיד קשר. בתקופת המאורעות, התגייס כנוטר למשטרה הבריטית ושימש כסמל גושי. הוא שירת כמפקד גוש גבעת חיים, עין החורש, כפר הרואה, אלישיב ומושב חוגלה. במקביל, שימש מפקד החבל מטעם ההגנה.

בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי במסגרת הבאפס, ועם הקמת הבריגדה היהודית, בשנת 1944, עבר לשרת בגדוד הראשון של הבריגדה, שם היה סמל הצלפים. לפני הכניסה לחזית באיטליה, מילא גם תפקיד של עוזר לסמג"ד בארגון ההדרכה. לאחר סיום המלחמה באירופה עסק, נוסף לתפקידי אבטחה אותם מילא הגדוד, בהדרכת טירונים שהגיעו לגדוד, ובעיקר בהברחת נשק של הצבא הבריטי לידי ההגנה.

בשנת 1946, השתחרר מהצבא הבריטי, והיה פעיל בהגנה במקום מגוריו בחולון. בסוף שנת 1947 נקרא, יחד עם עוד צלפים יוצאי הבריגדה, להכין את התשתית לבית הספר לצלפים. הקורס הראשון נפתח בכפר שמריהו, ב-11 בינואר 1948. מפקד הקורס, שמונה על ידי ראש מחלקת ההדרכה, חיים לסקוב, היה יצחק בראון, שהיה מפקד כיתת הצלפים של הגדוד השני של הבריגדה, והוא היה למדריך הראשי. נחשב לאבי תורת הקליעה בישראל. מניח יסודות הקליעה והצליפה בצה"ל, היה אלוף ישראל ואלוף צה"ל בקליעה, ממציא "מכשיר אלירז" לתיאום כוונות.

נפטר בשנת 2004.