בין 28 לאוקטובר 1940 ל- 1 ביוני 1941 כבשו מעצמות הציר את הבלקנים. הונגריה, רומניה ובולגריה הפכו לבעלות-בריתה של גרמניה ולחברות מן המניין בציר ואילו יוגוסלביה ויוון התנגדו לכיבוש, בתמיכתה של בריטניה. בצוותא הטילו שלשתן למערכה בבלקנים כ-50 דיביזיות, מהן 28 יוגוסלביות, 18 יווניות ושלוש בריטיות. להלכה היה זה כוח אדיר, אך הוא לא היה מתואם כיאות, והיה חלש במיוחד באוויר ובשריון, המרכיבים המרכזיים של מלחמת הבזק. חלק ניכר מן הכוחות הללו היה חמוש בכלי נשק של מלחמת העולם הראשונה והחזיק בתורת לחימה שתאמה את המלחמה הקודמת. רק בים, היתרון היה נתון בידן של בעלות הברית, וגם כאן היו אבדותיהן חמורות כל אימת שנמצאו אוניות חשופות בטווח פגיעתם של מטוסים מבסיסי חוף.
ב 28 לאוקטובר 1940 הוציא מוסוליני אולטימטום ליוון ובתחילת נובמבר פלש אליה צבא איטלקי של 150,000 חיילים מאלבניה. כוח זה ניתקל בהתנגדות עיקשת של צבא יווני בן 75,000 חייל אשר השיב מלחמה שערה ותוך ניצול החורף בשטח הררי זה, עבר למתקפת-נגד תוך הבסת הצבא האיטלקי וכיבוש דרום אלבניה.
גרמניה אשר חששה מאיום המתפתח באגפה הדרומי באירופה החליטה לצאת לעזרת בעלת בריתה האיטלקית וב-13 לדצמבר הוציא היטלר את ההוראה מס' 20 - מבצע "מריטה" אשר בעקבותיה התפרסמה הוראה 22 המשלימה אותה. במהלך חודש מרס שוכנעה גם יוגוסלביה להצטרף למדינות הציר אולם מיד לאחר חתימת ההסכם עם גרמניה התבצעה ביוגוסלביה הפיכה בראשותו של הגנרל סימוביץ אשר העלתה לשלטון ממשלה התומכת בבעלות הברית. אירועים אלו הגדישו את הסאה והגרמנים פתחו במתקפה במקביל מרומניה, בולגריה ואלבניה על יוגוסלביה ויוון ב- 6 לאפריל 1941. בתוך 10 ימים, ב- 17 לאפריל נכנעה יוגוסלביה בפני הצבא הגרמני בפיקודו של פלדמרשל ליסט וב- 21 לאפריל הצבא היווני. הארמייה הבריטית שהגיעה לעזרת יוון בפיקודו של גנרל מייטלנד-ווילסון ומנתה 57,000 חיילים החלה בנסיגה ובפינוי כוחותיה ארמייה זו כללה את הדיביזיה ה- 6 האוסטרלית, ה- 2 הניו-זילנדית, חטיבה משוריינת בריטית, חטיבה פולנית, ומס' פלוגות של חיילים מארץ ישראל. היא הצליחה לפנות כ 43,000 חיילים.27,000 חיילים שפונו מיוון הוצבו להגנת כרתים כאשר הדיביזיה הניו-זילנדית ה- 2 מהווה העוצבה המרכזית באי אשר למפקדו מונה גנרל פרייברג הניו-זילנדי בעל צלב ויקטוריה.
ב- 20 למאי תקפו הגרמנים במבצע המוטס הגדול ביותר בהיסטוריה את כרתים. בתוך 8 ימים הצליחו להביס את הכוח הבריטי שהיה גדול פי שתיים בכמות, אמנם באבדות כבדות לצנחנים הגרמניים. הבריטים החלו שוב בפינוי ימי כאשר הפעם מצליחים לפנות קרוב ל- 15,000 חיילים. הגרמנים שבו באי כ- 13,000 חיילים בריטים וכ- 5,000 יוונים.
וכך מחצו הגרמנים תוך שבועות מעטים את יוגוסלביה ואת יוון כאחת ובכלל זה הכוחות הבריטים הניכרים שבאו לעזרתם. במערכה זו בלטה העליונות הגרמנית בקרב המשולב ובעיקר בהפעלת כוח אווירי כמכריעה עדיפות כמותית של בעלות הברית. בעלות הברית אמנם לחמו בעוז אולם מלחמת הבזק הגרמנית הייתה תכליתית הרבה יותר מאשר תפישת הלחימה של צבאות בעלות הברית ועבודת המטה שלהם שתואמים היו את שדות הקרב של מלחמת 1914 - 1918.
יוגוסלביה, כמו צרפת, חולקה לשניים - קרואטיה שהפכה לגרורה נאצית וסרביה הכבושה. יוון נשארה תחת הכיבוש הגרמני עד לסוף מלחמת העולם השנייה.