גנרל-מיור נחום, מנשה גריגורה
אל"מ (מיל') ד"ר בני מיכלסון

נחום גריגורה שכונה גרישה, נולד בחודש ספטמבר 1911 למשפחה יהודית בשם רוטשטיין בעיר בלצי (Balti), היום ברפובליקה של מולדובה. אביו היה סוכן ביטוח ואמו עקרת בית.
גרישה סיים את ביה"ס התיכון בעירו בלצי וקיבל תעודת בגרות בשנת 1930. לאחר מכן החל בלימודי מתמתיקה ואלקטרוטכניקה באוניברסיטה של בוקרשט. אולם לאחר חודשים ספורים הפסיק את לימודיו וחזר לעיר הולדתו בלצי.
בשנת 1931 התקבל לתנועת הנוער הקומוניסטי ונבחר לועד האזורי. באותה שנה נסע באישור המפלגה לבוקרשט, שם סידרו לו עבודה במשרדי הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בבוקרשט. במהרה התקבל לעבודה קבועה באחת ממועצות הפועלים המקומיות.
בשנת 1933 התקבל כחבר מן המניין במפלגה הקומוניסטית הרומנית.
בחודש אוקטובר 1933 חודשים מספר לאחר מינויו של היטלר לקנצלר של גרמניה, השתתף גרישה בהפגנה אנטי-פשיסטית שאורגנה ע"י המפלגה הקומוניסטית מול שגרירות גרמניה בבוקרשט. גרישה נעצר ו"בילה" 20 ימים בבית הכלא בווקרשטי.
בשנת 1934 התגייס לצבא חובה ועבר טירונות בחטית "הציידים" ה- 6. באותה שנה מונה גרישה למזכיר המפלגה באזור מס. 3 בבירה ולאחר תקופה קצרה עבר לאזור מס. 2 ולבסוף לאזור החשוב ביותר בבוקרשט – אזור מס. 4 "האדום". במקביל נבחר לועד המפלגה המקומי בבירה. באותה תקופה התאפיין כפעלתן אנרגטי אולם לא ידע לקבל ביקורת.[1]
בשנת 1937 קיבל אישור מהמפלגה להשלים את לימודיו האקדמאיים בפריז. בהגיעו לבירת צרפת התערה בקלות בקרב קהילת המהגרים הרומנית במקום. גרישה יצר קשר עם המפלגה הקומוניסטית ונבחר למזכיר ועד המפלגה הקומוניסטית של המתנדבים הרומנים שהתארגנו לצאת למלחמת האזרחים בספרד. בסתיו 1937 הפסיק גרישה את לימודיו ויצא, באישור המפלגה הקומוניסטית, לספרד כלוחם בבריגדות הבינלאומיות במסגרת צבא הרפובליקה הספרדית.
בספרד, הוצב לגדוד "דז'אקוביץ'" (Djakovic)[2] בחטיבה 129 אתו לקח חלק במערכה בחבל ארגון. כאשר נסוגה יחידתו מארגון, רגליו של גרישה התנפחו והוא לא הצליח לעמוד בקצב הצעידה לכן הושאר מאחור. תוך כדי תנועה צפונה, הצטרף לנחשלים נוספים ולבסוף הגיע למרכז מיון בטורטוזה שבחבל קטלוניה, שם הוצב מחדש בגדוד הדיביזיוני מס. 45 אתו השתתף בלחימה על נהר האברו. לאחר התבוסה הרפובליקנית על נהר האברו נסוג גרישה במסגרת הבריגדות הבינלאומיות לצפון ספרד, מקום בו התרכזו כל המתנדבים הרומניים. בעת שירותו הצבאי השתייך גרישה לתא הקומוניסטי של יחידתו והיה פעיל גם בתחום הפוליטי.
בחודש פברואר 1939 עבר את הגבול לצרפת יחד עם מרבית החיילים שנותרו מהבריגדות הבינלאומיות, נאסר והוכנס למחנות ריכוז/פליטים ולבסוף מוקם במחנה ורנה (Vernet).

במלחמת העולם השנייה – חבלה בהזרמת הדלק לצבא הגרמני
במחנה הריכוז בצרפת, המשיך גרישה בפעילותו כחבר בתא הקומוניסטי במסגרת הקבוצה הרומנית. בשנת 1941 העבירה ממשלת צרפת של וישי את הקבוצה הרומנית אליה השתייך גרישה יחד עם מתנדבים ממדינות אחרות שהיו כלואים למחנה באלג'יריה – במדבר סהרה.
משם השתחרר רק חודשים ספורים לאחר "מבצע לפיד" כאשר נכבשה צפון-אפריקה ע"י בעלות הברית. בתקופה הראשונה, בעת מינוים של דרלאן וג'ירו למושלי צפון-אפריקה הצרפתית, הם לא שוחררו בהיותם "גורמים עוינים". היה צורך שמשלחת של הצבא הסובייטי תגיע לאלג'יר ותבקש לשחרר את האסירים הפוליטים הקומוניסטים במגמה להעבירם לברית המועצות.
לאחר מערכת קורסק ועם מתן אוטונומיה לתנועה הפרטיזנית האוקראינית החל חרושצ'וב (בעידודו של סטלין) לפעול להרחבת הפעילות הפרטיזנית לארצות מזרח-אירופה, מעבר לגבולות בריה"מ. ההערכה הייתה שהצבא האדום עומד להשלים בקרוב את כיבושם מחדש של כל שטחי בריה"מ ותנועת הפרטיזנים עומדת לסיים את תפקידה. אולם ניתן להשתמש ביחידות שהוקמו והניסיון שנצבר לתמוך ב"שחרור" מדינות מזרח אירופה מהכיבוש הגרמני תוך הבאתן לתחום ההשפעה הסובייטי ובכך יצירת רצועת הגנה לבריה"מ ממערב.
בחודש יולי 1943 השתחרר, הועבר לברית המועצות כנתין סובייטי ושם התגייס לצבא האדום. בצבא הסובייטי עבר הכשרה מודיעינית ופוליטית ובחודש מאי 1944 הוחדר עם קבוצת הפרטיזנים "קרפטים" לאזור פלויישטי ברומניה למבצעים מיוחדים מעבר לקווי האויב הרומני-גרמני. גרישה מונה לקצין הפוליטי של היחידה (הפוליטרוק בפועל) והשתתף במספר פעולות חבלה. קבוצתו מנתה 13 חברים בהם שלושה יהודים וותיקי מלחמת האזרחים בספרד, נחום, יונל מונטאנו (אייזיק גולדשטיין) ואיזי (יצחק) שפירא. 9 חיילים שהיו שבויים רומנים במחנות סובייטים. אמנם הם עברו קורס אינדוקטרינציה ל"הזדהות" עם התנועה הקומוניסטית וחתמו על התחיבות להלחם כנגד הפשיסטים והנאצים אולם צריך היה להשגיח על נטיותיהם הרעיוניות ולכן הייתה חשיבות מיוחדת לתפקידו של גרישה.[3]
בחודש מאי הם הוחדרו לרומניה, ואליהם צורפו שני אלחוטנים רוסים שלא דיברו רומנית. משימתם הייתה לחדור מעבר לקווי האויב לאזור עמק הפרחובה, המשתרע כ- 100 ק"מ מצפון לבוקרשט לעבר עיר הנפט פלויישטי ודרך הרי הקרפטים מגיע לבראשוב. בעמק זה עבר ציר תחבורה ראשי שכלל כביש ומסילת רכבת שהובילו את הנפט מבתי הזיקוק של פלויישטי ליעדים שונים להזנת מכונת המלחמה הגרמנית. קבוצת "קרפטים" הייתה צריכה לצפות על התעבורה בציר מרכזי זה ולדווח למוסקבה וכן לחבל בה.
קבוצת הפרטיזנים ביצעה הכנה של שלושה שבועות למשימתם במסגרתה למדו ממפקד הקבוצה, שהיה לפני המלחמה מנהל תחנה בחברת הרכבות הרומנית, מהן נקודות התורפה של מערכת הרכבות וכייצד ניתן לחבל בה. כמה נסיונות כושלים בעבר להצנחת פרטיזנים ברומניה הובילו להחלטה רוסית, להחדירם הפעם בדרך יבשתית-מקורית. הם הולבשו במדי הצבא הרומני שנפלו שלל וכן בנשק וציוד רומני. הוחדרו מעבר לקו-המגע-הקדמי בצפון רומניה והרי הקרפטים, באזור צפון בוקובינה ליד מנזר פוטנה (Putna) כ- 300 ק"מ מאזור המבצעים המיועד. באזור ברשוב.[4]
 לבסוף, כעבור יומיים, הצליחו לעבור את הגבול בכיוון ארג'ל לכוון כללי של קמפולונג-מולדובנסק. הם השתדלו כל הזמן ללכת בהרי בוקובינה על מנת לא להתגלות ע"י סיורים רומניים או גרמניים. כעבור זמן נגמר להם האוכל ולמזלם נתקלו במנזר בו קיבלו לאכול והתאפשר להם לנוח. למחרת המשיכו דרומה לעבר שלאו וביקאז. בביקאז עלו על רפסודות שהשיטו אותם מזרחה עד פיאטרה-ניאמץ. בפיאטרה ניאמץ, לאחר שהלכו בהרים למעלה ממאה קילומטרים החליטו לעלות על רכבת והמשיכו בנסיעה דרומה כשכל פעם מחליפים רכבות, פעם בקרון משא ופעם במסדרון של קרון נוסעים. כל הזמן התנהגו כמחלקת חי"ר-ביצורים רומנית שנוסעת לגזרת היערכותה בהרי הקרפטים. כך הגיעו ברכב עד תחנה בסמוך לברשוב שם ירדו וצעדו לאזור פעולתם המיועד.
מהשבוע השני של מאי 1944 בתקופת פעולתם בת כחודש ימים עד העבירו מידע מדויק על תנועת רכבות הדלק מפלוישטי לבראשוב ולחבל ב- 18 רכבות.
בראשית חודש יוני, התגלתה קבוצת פרטיזנים זו אשר נאלצה לברוח ולהתפזר בהרים. גרישה עם שניים מחבריו הסתתרו בהרי סינאיה והמשיכו בפעילותם בעמק הפרחובה.
הם הסתתרו בהרים עד ה- 25 באוגוסט 1944, יומיים לאחר המהפכה ברומניה והצטרפות צבאה לבעלות הברית. אז שם נחום פעמיו לעיר סטאלין בה יצר קשר עם המפלגה הקומוניסטית. הקבוצה שנחשבה לאמינה פוליטית מלוכדת ומבצעית הוצמדה לקולונל אמיל בודנרש[5] באבטחת אנטונסקו ומרעיו בכלא לפני העברתם לידי הרוסים.
ב- 17 בספטמבר 1944 נקראה כל הקבוצה למוסקבה, לגרישה הוענקה דרגת קפיטן (סרן) ועיטור "פרטיזן מלחמת המולדת".
עם שובו לרומניה, נשלח גרישה ע"י המפלגה הקומוניסטית להיות כתב צבאי של עתון המפלגה "סקנטיה" בדיביזיה "תאודור ולדימירסקו", יחד עם דיביזיה זו המשיך גרישה בלחימה נגד הגרמנים ברומניה, הונגריה וסלובקיה. שלוש וחצי שנים שרת נחום בדיביזיה.

ראש אגף במשטרת הביטחון – ה"סקוריטטה"
בחודש אוקטובר 1948 השתחרר גרישה מהצבא ומונה למנכ"ל ההוצאה לאור של הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. במקביל מונה לעמוד בראש ועדת חקירה לאיתור יסודות פשיסטים (ששיתפו פעולה עם המשטר של אנטונסקו בתקופת המלחמה) במחוז קונסטנצה.
בחודש נובמבר 1949 גויס גרישה למשרד הפנים הרומני בדרגת אל"מ (קולונל) בשירות הביטחון ה"סקוריטטה" (שהיה כפוף למשרד הפנים כמו בשיטה הסובייטית). לא מן הנמנע שגיוסו של גרישה לתפקיד בשירות הביטחון היה בעידוד שירותי המודיעין הסובייטיים במסגרתם פעל במלחמת העולם השנייה.
גרישה מונה לתפקיד ראש אגף מודיעין-מסכל צבאי (מס. 5) בשירות הביטחון. גרישה השקיע את כל כולו בתפקיד, הכניס שיטות עבודה מודרניות, ארגן את האגף מחדש והטמיע נוהלים ראשוניים שלא קיימים היו קודם. יחד עם זאת השלים את לימודיו האקדמאים בשנים 1949 – 1951 באוניברסיטה למרקסיזם-לניניזם של המפלגה בלימודי-ערב.
בשל עבודתו המסורה והיעילה, הגידול שחל בהיקף הפעילות של אגפו וחשיבותו העולה של הנושא, הוענקה לו ב- 23 באוגוסט 1954 דרגת גנרל-מיור.
במקביל, נבחר כחבר בועד המפלגה הקומוניסטית של משרד הפנים  ונשיא העמותה לחיזוק קשרי הידידות בין ברית המועצות לרומניה (A.R.L.U.S).
בשנת 1962, לאחר 13 שנות שירות ב"סקוריטטה" פרש ממשרד הפנים והשירות הבטחוני ומונה לסמנכ"ל מפעל התרופות של בוקרשט. בשנת 1968, כתוצאה משינויים ארגוניים הורד למעשה בדרגה ומונה למנהל האדמיניסטרטיבי ואחראי על האבטחה של המרכז התעשייתי לתרופות וציוד רפואי בבוקרשט. בשנת 1970 יצא לגמלאות.
לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה בשנת 1989 היגר לארה"ב בה נפטר בשנת 1999 ונקבר באדמת קליפורניה. אחת מאחיותיו, קלרה/לולה לרגמן, עלתה לארץ ישראל עם בעלה בשנת 1930.

עיטורים

1. מסדר כוכב הרפובליקה העממית הרומנית מדרגה ראשונה ושנייה.
2. מסדר הגנת המולדת מדרגה שנייה.
3. מסדר 23 באוגוסט מדרגה שלישית.
4. מסדר העמל מדרגה שלישית.
5. עיטור השחרור מהעול הפשיסטי.
6. עיטור החומש לרפובליקה העממית הרומנית.
7. עיטור העשור לצבא הרומני.
8. עיטור עבור שירותים יוצאי דופן לאבטחת החוק והסדר במדינה.
9. עיטור הכבוד הצבאי מדרגה ראשונה ושנייה.