הבריחה מהפורט התשיעי
ב-25 בדצמבר 1943 נמלטו 64 היהודים הכלואים מהפורט התשיעי. חלקם ברחו ליער, חלקם הסתתרו אצל ליטאים, וחלקם הגיעו לגטו ומשם לפרטיזנים.
הפורט התשיעי היה מבצר רוסי, שבו רצחו הגרמנים והליטאים, יהודים מקובנה ומסביבתה וכן יהודים ממערב אירופה. במבצר היה מרתף סגור בו שוכנו אסירים יהודים, שתפקידם היה לשרוף את גופות הנרצחים ולתפעל את המקום. גופות הנרצחים הושלכו לבורות וכוסו בעפר, עבודה שהוטלה על כמה יהודים שנבחרו לשם כך.
עם התקרב "הצבא האדום" בסתיו 1943, החל מבצע לטשטוש הרצח - "מבצע 1005", שבמסגרתו הוחלט להוציא את הגופות מהבורות ולשרפן. מלאכה זו הוטלה על האסירים היהודים. הם שוכנו יחד עם שבויים יהודים מ"הצבא האדום" במספר תאים במרתף המבצר. דלתות התאים היו חסומות ומופרדות מהמסדרון המרכזי בגדר תיל. העבודה התנהלה כאשר האסירים כבולים זה לזה בשלשלות רגליים. מדי יום, לאחר שריפת הגופות, חזרו האסירים לתאיהם, שם קיבלו ארוחת ערב.
כשלא יכלו לשאת יותר את הקושי, החליטו האסירים להימלט מהמקום. הועלו שתי אפשרויות: להתנפל על קציני המשמר ולחטוף את נשקם, או לחפור מנהרה מתחת לחומת המבצר דרך באר שהתייבשה. שמעון איידלמן חפר משך יומיים בבאר, אך לא עלה בידו לפרוץ דרך.
לאחר שורה של בדיקות בתא בו נכלאו, נהגתה תכנית הבריחה: לצאת מהתאים לאחר שהגרמנים יפרשו לחדר המשמר, ולעלות במדרגות ברזל עד דלת שהייתה נעולה. מאחורי הדלת נמשך מסדרון עד לדלת ברזל שנייה, שהובילה למעבר תת-קרקעי לחצר המבצר. במרחק של שלושים מטרים מהיציאה הייתה מנהרה שהובילה לחפיר מסביב למבצר. מעֵבר לחפיר היו חומת בטון וגדר תיל ומאחוריהם - היער.
בביצוע התכנית היו שותפים אלכס פייטלסון, חבר א.ק.א. (המחתרת היהודית בקובנה), סאשה פודולסקי - האחראי על העובדים ורומאן שאכוב - הנפח.
פודולסקי בנה מפתח לדלת הברזל הראשונה, אך מאחר שלא הצליח לפתוח את השנייה עלה הרעיון לקדוח בדלת. שאכוב הכין מקדחים לדלת, ופנחס קרקינובסקי קדח. הצטרף אליו לעבודה מאיר שר. על מנת להסוות את רעשי הקדיחה, ארגנו האסירים קונצרטים ומסיבות. הגרמנים היו מרוצים מאוד מכך שהיהודים שומרים על מצב רוח טוב. בינתיים הכין שאכוב מפתח לדלתות התאים. בהמשך נמצא גם פתרון לפתיחת הדלתות שהיו חסומות בגדר תיל: במקרה התגלה כי אחד העמודים של הגדר רופף וניתן להזיזו. לאחר שהדלת נקדחה, היה צורך לפנות את המנהרה שהייתה חסומה בעצים. נמיאנוב הציע לגרמנים להשתמש בעצים היבשים לצורך שרפת הגופות. האסירים רטנו על העבודה הנוספת, אך הגרמנים קיבלו את ההצעה וכך פונתה המנהרה. בזמן זה אף נבנה סולם מעץ שנגנב מהנגרייה.
ב-24 בדצמבר 1943 כינסו הגרמנים את האסירים והודיעו להם שכל אחד יקבל לחם, יין שרף ויום חופש לרגל חג המולד. קבוצת הפעילים הודיעה לכל האסירים שהבריחה מהמבצר תבוצע למחרת. נקבעו קבוצות בריחה וחולקו תפקידים.
בערב נכנסו השומרים הגרמנים לחלק מזון ועזבו את המבצר. לאחר זמן מה יצאו האסירים בצורה מסודרת מהתאים למסדרון, שבקצהו עמדו אסירים חמושים בסכינים על מנת לשמור על השקט והסדר. האסירים עברו במסדרון. לאחר שהחלוץ אישר שהשטח נקי, יצאו כולם לחצר המושלגת. האסירים הסוו עצמם בסדינים לבנים והגיעו לפתח המנהרה. הם ירדו במנהרה ועלו לחומה בעזרת הסולם. פייטלסון עלה ראשון וחתך את גדר התיל. כל האסירים הצליחו לצאת מהמבצר בלי להתגלות והתפזרו ליעדים עליהם החליטו מראש.
עם בוקר הגיעו הגרמנים וגילו שהמבצר ריק. הם הזעיקו תגבור ופתחו במרדף. האסירים שברחו ליער נתפסו כולם, למעט שלושה.
הקבוצה שהייתה מיועדת להגיע לגטו הצליחה להגיע למעון המחתרת בגטו. משם הוברחו חבריה ליער והצטרפו לפרטיזנים.
להרחבה :
מאמרה של פרופ' דינה פורת אודות הפורט התשיעי (ע"ע 70- 95(
https://web.archive.org/web/20140816133743/http://www.massuah.org.il/upload/Downloads/PdtFile_143.pdf#page=71
אלכס (אלתר) פייטלסון "בסופה ובמאבק". 1994, תל אביב, 384 עמ'
אתר יוצאי וילנה והסביבה
https://www.vilna.co.il/%d7%a4%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%92%d7%95%d7%93/lectures/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%98-%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%99/