דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס הממלכתי בלטרון לציון 70 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית
מכובדי, נשיא המדינה, ראובן ריבלין,
אני אעשה כשתי מצוותיך: אחד, נדאג לתקציב להשלים את המוזיאון, דבר ראשון. ושתיים, לא אפרט את כל המכובדים כאן. אתייחס אליכם במלה אחת, מכובדי ונכבדי, שתי מלים, כל אחד ואחת מכם, וכמובן בייחוד הווטרנים, הלוחמים, הפרטיזנים, המתנדבים היקרים שלחמו במלחמה הגדולה והנוראה הזאת, הנוראה מכל מלחמות האנושות - אני יודע שלרבים מאוד מכם זהו היום הגדול, היום החשוב בשנה.
שבעה עשורים עברו מאז שגרמניה הנאצית הוכרעה, אבל המלחמה נשארה אתכם, ובצד שמחת הניצחון, שאנחנו מציינים אותו כל שנה, אתם זוכרים בכאב קרובי משפחה שנספו וחברים לנשק שנפלו, אתם מתבוננים בצלקות שבגופכם וחשים את הרסיסים שנותרו בבשרכם עד עצם היום הזה. הייתם נערים ונערות בשדות קרב עקובים מדם, בבוץ, בשלג, בקרח, ולחלק מכם גם במדבר לוהט.
המלחמה נטלה מכם את נעוריכם, אבל אתם הענקתם לאנושות הצלה ותקווה, כי אלמלא נעצרה מכונת הרשע הנאצית הייתה מתרחשת קטסטרופה גדולה פי כמה וכמה. אי אפשר לדעת לאן היו מועדות פני האנושות. ההקרבה שלכם מנעה את הקטסטרופה הזאת, והיום אתם בעשור התשיעי, אני יודע שיש פה אפילו אנשים בעשור העשירי לחייהם, ובכל אחד מכם עדיין מתחבא החייל הצעיר שהסתער קדימה, משום שהוא ידע שהברירה היא אחת - חיים או מוות. חיים או מוות לעצמכם, אבל חיים או מוות לבני התרבות.
וזה היה מאמץ משולב, קודם כל בחזית המזרחית הארוכה - מוסקבה, סטלינגרד, קורסק, דרך הדנייפר עד ברלין. הקרבות על מחנה אושוויץ בינואר 45' היו קשים במיוחד, הגרמנים התגוננו בצורה נואשת, הם הבינו שהם צריכים להסתיר את הזוועות שהם עשו, אבל גם שם ניצחתם. וכשנכנסתם לאושוויץ נתקלתם בשלדים מהלכים במדי אסירים, רבים מהם לא יכלו תחילה להאמין ששערי המחנה נפתחו לרווחה. ובראש הגדוד שכבש את אושוויץ מידי הנאצים עמד יהודי, אנטולי שפירו. המשפט הראשון שהוא אמר לאסירים היה: הצבא האדום הגיע לשחרר אתכם. מפקד יהודי.
במקביל ניהלו מאמצים להנחיל תבוסה לנאצים גם בזירות אחרות במערב אירופה, קודם לכן בחופי הנחיתה בנורמנדי, בהרים, ביערות, באל עלמיין, גם במזרח הרחוק. כל הכוחות לחמו כתף אל כתף - מתנדבי היישוב בארץ ולוחמי הבריגדה, שנשיאנו ציין, עבור לפרטיזנים ולחברי המחתרות האנטי נאציות, וכלה בצבאות בעלות הברית. ובכן, לצד חוסר האונים של אחינו ואחיותינו, ששת המיליונים, שהושמדו כי לא היה מי שיגן עליהם, מיליון וחצי יהודים אחרים, גברים ונשים, אחזו בנשק ולחמו בגבורה למיגור הרוע ביבשה, באוויר ובים.
לפני פחות מחודשיים, ביום הבחירות לכנסת, נפטר בירושלים אחד מהם, ארקדי ורחובסקי, בן התשעים. אני שמעתי את סיפורו מפי נכדו, ח"כ זאב אלקין. ארקדי נולד באוקראינה, ב-1942 הצטרף כנער צעיר לצבא הסובייטי, שירת כמפקד כיתה בשריון, נפצע שלוש פעמים, נעטר פעמיים על גבורה יוצאת דופן. הוא סיפר: "לא נלחמנו עבור עיטורים - המטרה הייתה לשרוד את היום. לחמנו בלב שלם, מילאנו את חובתנו. הגרמנים היו מקדימה, הנאצים….", הוא אומר, "אנחנו היינו באמצע וידענו שאין שום דבר מאחור. אף אחד לא ביקש לחזור לעורף", ככה הוא אמר, "ידענו שהסיכוי לשרוד נמוך מאוד, כי בכל קרב היו אבידות עצומות". הסיפור של ארקדי ששרד את התופת הזאת הוא דוגמה אחת מיני רבות לגבורת הרוח ולעמידה הנחושה של הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.
ואכן, כפי שאמר הנשיא ריבלין, לגבורה הזאת יש קשר ישיר להקמתה של מדינת ישראל. קודם כל, אתם הווטרנים לחמתם בנאצים, וניצחונכם סייע לעמנו לשרוד ולרכוש את עצמאותו. היו מכם שאמרו זה לזה: "אני אולי לא אזכה לכך, אבל אם אתה תצליח, עלה לארץ ישראל". זו הייתה צוואתם של לוחמים יהודים רבים, ובאמת לאחר המלחמה רבים הגיעו ארצה והשתתפו במערכה לעצמאות ישראל, וכפי שאמר הנשיא - צבא ההגנה לישראל הושתת במידה לא מבוטלת על הניסיון של הלוחמים בצבאות השונים שהביסו את הנאצים. וכמובן שחברו לווטרנים הללו אנשי מח"ל - מתנדבי חוץ לארץ, שנעזרו בניסיונם הקרבי העשיר במלחמת העולם. אין תקדים לאומה, ששלוש שנים אחרי ששליש ממנה הושמד, הקימה מדינה. והמדינה הזאת, שהותקפה למחרת לידתה בידי שבעה צבאות, ניצחה ניצחון מוחץ.
הלקח שנלמד בשנות השואה תקף גם היום. שילמנו מחיר כבד מנשוא בגלל שלא הייתה לנו מדינה. היום יש לנו מדינה וחיילים אוחזים נשק שתפקידם להגן עלינו מפני אויבינו, ואנחנו יודעים שהלקח הראשון - עלינו להיות מסוגלים, מוכנים ובעלי יכולת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו מול כל איום. זה הלקח של שבעים שנה לניצחון על הנאצים.
לממשלה שאותה אציג בעזרת השם בשבוע הבא אתגרים רבים בתחומים רבים - ביטחוניים, מדיניים, כלכליים וחברתיים. האתגר הגדול ביותר הוא ניסיונה של איראן להתחמש בנשק גרעיני, ובמקביל לפתח חזיתות טרור וכיבוש ברחבי המזרח התיכון סביב גבולותינו. אנחנו נוכל לאתגר הזה. אנחנו גם יודעים שלא רק אנחנו מאוימים, גם אחרים באזורנו. זה מייצר אינטרסים משותפים וזה גם מייצר, אולי, הזדמנויות לקידום בריתות ואולי אפילו לקידום שלום. אנחנו נבחן את כל האפשרויות הללו, יחד עם האתגרים האחרים שאנחנו מחויבים לעמוד בפניהם.
אני מבקש לומר לכם, לוחמים יקרים, ותיקי הקרבות, שאתם מהווים עבורנו השראה, כי הרי האתגר שאתם עמדתם בפניו היה קשה מנשוא, כבד מנשוא, והמחיר שנתבעתם לשלם הוא בלתי נתפס. הגבורה שלכם מצטרפת לשרשרת ארוכה של לוחמי עמנו בכל הדורות. לי ברור שזיכרונות המלחמה אינם קלים, בלשון המעטה. אני יודע שיש הרבה מקרים שאפילו הילדים שלכם והנכדים שלכם, שממשיכים את דרככם ומשרתים בצבא הגנה לישראל, גם הם לא תמיד מסוגלים לדובב אתכם.
אני מבקש מכם - ספרו את הסיפור שלכם לבני הדור הצעיר, הם רוצים לשמוע אתכם, הם צמאים לדעת מה עשיתם. אנחנו כולנו רוצים לשמוע. אנחנו כולנו רוצים לכבד, להעריך, להעריץ.
אחינו ואחיותינו גיבורי התהילה, אזרחי ישראל מוקירים אתכם, מדינת ישראל אוהבת אתכם, ועם ישראל מצדיע לכם. יום ניצחון שמח.