לאו סקורניק

נולד לשרה ובן-ציון סקורניק, ב- 28 במרץ 1907 בהלסנקי, פינלנד. נצר למשפחות קנטוניסטים יהודים שייסדו את הקהילות הראשונות בפינלנד. ב-1937 סיים את התמחותו ברפואה באוניברסיטת הלסינקי והחל לעבוד בעיר לי שבאוסטרובוטניה הצפונית. מ-1939 פעל כרופא צבאי במערכות מלחמת החורף ומלחמת ההמשך עד 1945. הוא שירת כרופא חטיבתי בדרגת קפטן באחת מיחידות החי"ר הפיניות, שהשתתפו במתקפה של הכוחות הפינים והגרמנים המשולבים בחזית קרליה בקיץ 1941 (במסגרת מבצע "שועל הקוטב" לניתוק מסילת הברזל ממורמנסק דרומה. הקרבות בגזרת קסטינגה היו מהקשים ביותר בשלב המוקדם של מלחמת ההמשך והאבידות גדולות מאוד. הוא ביצע ניתוחים בתנאי שדה, ובהתאם לשבועת הרופאים, טיפל במסירות גם בפצועים גרמנים. בספטמבר 1941 אִרגן פינוי של בית חולים שדה תחת הפגזה ארטילרית כבדה, ובכך ניצלו חייהם של מאות פצועים, פינים וגרמנים, כולל אנשי ואפן אס אס. הוא השכיל לפצל את המפונים לקבוצות קטנות ותִזמן את הפינויים להפוגות שבין מטחי הירי. מטה התיאום הגרמני עם הצבא הפיני, התרשמו גם מהתנדבותו לחלץ פצוע גרמני בשטח הפקר, והמליצו על הענקת עיטור צלב הברזל (דרגה 2). עם היוודע ההמלצה אמר למפקדו היילמאר סילאסוואו כי הוא מוחל על הכבוד והוסיף וביקש שתגובתו תימסר כמות שהיא לגרמנים. הפיקוד הגרמני דרש את הדחתו, ולכך ענה סילאסוואו שאינו מוכן לוותר על "הרופא הטוב ביותר שלו". הוא היה אחד משלושת הלוחמים היהודים בצבא פינלנד – קפטן סלומון קלאס והחובשת דינה פוליאקוף (לימים שטילר, שעלתה ישראל) – שהוענק להם עיטור צלב הברזל הגרמני והם סירבו לקבלו. הוא הועלה לדרגת מאיור ובהמשך המלחמה השתתף במתקפת ויבורג–פטרוזאבודסק בין יוני לאוגוסט 1944 ובמלחמת לפלנד בין ספטמבר 1944 לאפריל 1945.
אחרי שחרורו משירותו הצבאי חזר לעבודתו כרופא במקומות שונים בארצו. הוא נפטר באואולו ב-1976 ונקבר ב"אי הכנסייה" באחת הימות של חבל סאבו הצפונית.