אלברטו בז'ה

נולד ב- 1911 בסלוניקי שביוון. כאשר צעיר השתתף במלחמת יוון איטליה ב- 1940.

לאחר שהאיטלקים נוצחו, הגרמנים הנאצים באו לעזור להם. הם כבשו את סלוניקי באפריל 1941 והוא נשלח עם הצעירים, לסלול את הכבישים בעיר וסביבתה. מיום ליום הוחמרו הגזרות נגד היהודים. ב- 25/2/43 לאחר פירסום חוקי נירנברג בסלוניקי ע"י הרב המקומי, ד"ר צבי קורץ, חוייבו היהודים לענוד את הטלאי הצהוב, לסמן את דירותיהם וחנויותיהם, נאסר עליהם להסתובב ברחובות, בכיכרות הציבוריות, או באירועים פומביים לאחר שעות החשיכה ונמנע מהם לנסוע בחשמלית. החיים נעשו בלתי נסבלים. הגרמנים ריכזו את היהודים בגטאות, ובמרץ 1943 התחילו המישלוחם מסלוניקי למחנה הריכוז באושוויץ, תחת הכיסוי ששולחים אותם למקום בפולין שכל המשפחות יגורו ביחד ויעבדו.

הוא הודיע להוריו שהוא מתכוון לעלות להרים ולהילחם יחד עם הפרטיזנים, ויכול לקחת איתו את אחיותיו, מטילדה ולורה, אך הוריו סרבו ואמרו לו "לאן שאנחנו הולכים, הבנות באות איתנו". הוריו ואחיותיו עלו לרכבת, וזו היתה הפעם האחרונה שראה את משפחתו.

הוא עלה להרים. הצטרף לפרטיזנים היוונים  (ELAS) בכפר פוליקאסטאנו ב- מרץ 1943 ונלחם איתם עד פברואר 1945 עד שנחתם ההסכם VARKIZA.