נמרוד שלום אריאב

נולד בשם שלום צִיגֵלְמָן ב-24 בספטמבר 1926 בעיר לובלין בפולין, בן לאריה-לֶיְיבּ ציגײֵלְמָאן ומַרְטָה מבית וַײְסְבְּרוֹדְ מהעיירה בֶּלְזִ׳יצֵה. הוא התגורר ברחוב נוֹבָה 17 היה לו אח תאום, אברהם שמו. השניים למדו בגימנסיה היהודית שברחוב נְײֵצָאלַה והיו חניכי בית-הספר העברי ״תרבות״. לאחר פרוץ המלחמה עברה המשפחה אל עיירת משפחת אמו בֶּלְזִ׳יצֵה, שם הועסק במשרת שוליה בתחנת-הכח המקומית. בשנת 1942 אביו נרצח במהלך טבח שעשו הנאצים במאה וחמישים יהודים בגטו בֶּלְזִ׳יצֵה.

הוא עבר להתגורר בעיר ורשה, שם הסתתר תחת זהות ״ארית״, תוך שהוא מאמץ את השם ״הֶנְרִיק גּוּרְסְקִי״, והצטרף למחתרת הפולנית ״אֲרְמְיָה קְרַאיוֹבָה״. הוא השתתף בפעולות הארגון המחתרתי. בשנת 1943 הביא אל ורשה את אחיו. כעבור מספר חודשים זהותם של השניים נחשפה ואחיו נהרג. הוא שינה שוב את שמו ל״יֵיזִ׳י אֵוּגֵנְיוּש גּוֹדְלֵבְסְקִי״. באותה העת הסתתרה גם אמו בורשה. הוא השתתף במרד ורשה, כאחד מהלוחמים תחת השם ״הֶנְרִיק״ ולחם ברחוב שׁײֵנָה ובעיר העתיקה. במהלך הקרבות נפצע קשה ולאחר תבוסת המרד הובל אל בית-החולים בקראקוב, שם שוחרר בידי הצבא הרוסי.

בשנת 1945 חזר לתקופה קצרה לעיר לובלין. לאחר מכן נסע לגרמניה ולמד באוניברסיטה במינכן. הוא השתתף בפעולות "הבריחה" של ההברחה הבלתי חוקית של יהודים מגרמניה לאיטליה. בהמשך מונה למפקד מחנה ההכשרה של תנועת ״ההגנה״ בצרפת.

בשנת 1948 עלה לישראל ושרת בחיל האוויר. שירותו הצבאי ארך כשבע שנים והוא השתחרר בדרגת סרן.

בין השנים 1973-1954 עבד בתעשייה האווירית לישראל. בשנת 1983 מונה לתפקיד מנכ״ל החברה. כמה שנים לאחר מכן הקים חברה עצמאית לייצור מטוסים. בשנת 1963 הגיע לפולין בפעם הראשונה מאז המלחמה. מאז שנת 1983 הוא הגיע לבקר בפולין בדרך קבע. מדי שנה הוא נהג לבקר בעיר בֶּלְזִ׳יצֵה, שבה גילה את מקום קבורת אביו. הוא יזם את שיקומו של בית-העלמין היהודי בבֶּלְזִ׳יצֵה שנחרב לאחר המלחמה. בהדרגה השתלב גם בהווי הקהילה המקומית ונהג לתמוך בבית-החולים ובתי חינוך בבֶּלְזִ׳יצֵה. נשוי לאודט ואב לשני בנים.