מאיר עמיעז

נולד בקישינב שברומניה (כיום מולדובה) ב-22 בפברואר 1921. בהיותו בן 17 וחצי, בעקבות התגברות האנטישמיות ברומניה, נשלח על ידי הוריו אל דודו, מישה רויטמן, בארץ ישראל ולמד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל.

בספטמבר 1940, בגיל 19 וחצי, התגייס לצבא הבריטי במסגרת הבאפס שהיה חלק מהרג'ימנט הפלסטיני ונשלח למצרים. בשנה הראשונה לשירותו תפקידו היה להשגיח על שבויי המלחמה הגרמניים שהועברו לאלכסנדריה.

בשנת 1941 פלשו הגרמנים לרומניה ובמהלך הפצצות של רכבות פליטים שניסו להימלט מקישינב לכיוון מזרח, נהרגו אביו ואחיו הצעיר. הידיעות על רצח משפחתו ועשרות אלפי יהודים נוספים במולדתו הניעו אותו לבקש ממפקדיו לבצע תפקיד שבמסגרתו יוכל להילחם "פנים-אל-פנים נגד הצורר הנאצי".

באותו הזמן, הרשות למבצעים מיוחדים, ה-SOE, חיפשו להקים צוות שיוצנח מאחורי קווי האויב ביוון ויפגע בקווי האספקה ששלחו הגרמנים מאירופה, דרך נמל פיראוס, לכוחותיו של הפילדמרשל רומל בצפון אפריקה. הוא התנדב, צורף לצוות ועבר יחד עם שאר המתנדבים, אימוני קומנדו מזורזים.

ב-30 בספטמבר 1942 הוצנח הצוות, שמנה 12 לוחמים בפיקודו של אדמונד מאיירס, בהרים שבמרכז יוון. המשימה הראשונה של הצוות, במבצע, שנקרא "מבצע הארלינג" (Operation Harling), הייתה לחבור למחתרות היווניות שפעלו בהרים ולרתום אותן למשימות חבלה כנגד הגרמנים ובני בריתם האיטלקים. בצוות, שימש כקשר של כריס וודהאוס, סגן מפקד המבצע.

ב-25 לנובמבר 1942 כוח שכלל את 12 הלוחמים הבריטים ו-138 לוחמי מחתרת יווניים מפלגים שונים, תקף את עמדות האיטלקים והגרמנים ששמרו על גשר גורגופוטמוס ופוצץ את הגשר. כתוצאה מפיצוץ הגשר הושבתה תנועת הרכבות למשך שישה שבועות. הכוח נשאר ביוון לאחר המבצע והמשיך לבצע פעולות חבלה, איסוף מודיעין ומבצעי הונאה כנגד הכוחות הגרמנים והאיטלקים.

לאחר פלישת בעלות הברית לאיטליה, הוא הוצב באיטליה, ונשאר במדינה עד לסיום המלחמה.

לאחר המלחמה חזר לארץ ישראל. עם קום המדינה התגייס לצה"ל ושירת שנים רבות במגוון תפקידים בחיל הקשר ובחיל האויר. לאחר שחרורו מהצבא, למד הוראה והפך למורה לחקלאות ובהמשך ניהל את החווה החקלאית הלימודית של עיריית תל אביב עד ליציאתו לפנסיה. 

נפטר ב-12 ליולי 1996 בגיל 75.