חיפוש לוחם א-ב

ז'וזה אבולקר

פרטים אישיים הדפסה

ז'וזה אבולקר
נולד ב: אלג'יר,אלג'יריה
ב: 05/03/1920
תפקיד: מפקד המחתרת
נפטר ב צרפת
ב: 17/11/2009

שנות פעילות

פעילות במלחמת העולם השנייה

  • 1942 מבצע לפיד, מפקד המחתרת

קורות חיים

נולד ב-5 מרץ 1920 בעיר אלג'יר. אביו היה הפרופ' אנרי אבולקר, שהיה רופא כירורג בביה"ח וכן פרופסור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת אלג'יר, מפעילי הקהילה היהודית באלג'יר.

הוא היה סטודנט לרפואה ובאפריל 1940 גוייס כקצין מילואים לצבא הצרפתי עד שחרורו בפברואר 1941.

כתשעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, ביוני 1940, נכבשה צרפת על ידי הגרמנים. הגרמנים שלטו ישירות בצפון צרפת, אך בדרומה הם הותירו את השלטון בידי "משטר וישי" משתף הפעולה של הגנרל פטן. משטר וישי הוחל גם על אלג'יריה, שסופחה לצרפת בשנת 1830.ההשפעה על יהודי אלג'יריה הייתה קשה. האזרחות הצרפתית שלה זכו בשנת 1870 נשללה מהם, וחלק מחוקי הגזע הנאציים הוחלו עליהם. החלו התפרצויות אנטישמיות מהתושבים המוסלמים והצרפתים כאחד. בתגובה לכך, הקים מחתרת מתוך קבוצת סטודנטים יהודים, להגנה על זכויות היהודים. חברי המתחתרת הגנו על יהודים שהותקפו באלימות, אספו נשק ועסקו בפעולות חבלה בשלטון וישי כגון השחתת סחורות שנועדו לצבא הגרמני, הדבקת כרוזים ועוד. הכיסוי היה קבוצת כושר וספורט באלג'יר, בירת המדינה. המחתרת כונתה ג'יאו גרא בעקבות שמו של מאמן הספורט הלא-יהודי שנשכר על ידם ושלא היה מודע לסיפור מאחורי פעילותו. בעקבות הגעת המלחמה לפאתי אלג'יריה, חששו מספר קצינים צרפתיים מפני השתלטות ישירה של הגרמנים על אלג'יריה, ויצרו קשר עם כוחות בעלות הברית כדי לתמוך בפעולה כנגד הגרמנים. מטרתם המוצהרת הייתה תמיכה בשלטון וישי והם אף התנו את עזרתם בכך שלאחר המבצע, כל צד יהיה רשאי להמשיך ולהלחם בצד השני. יחד עם חבריו, בעידוד אנשי הקשר מצד בעלות הברית, נאות לשתף פעולה.

ב-23 באוקטובר 1942, שבועיים בלבד לפני תאריך היעד של המבצע ("לפיד"), נמסר לאנשי המחתרת היהודית באלג'יריה בפיקודו על החלטת ארצות הברית לפלוש לצפון אפריקה. על פי התכנון המקורי, תפקיד המחתרת היה להשתלט על עיר הבירה אלג'יר ועל החוף לידה, כדי לאפשר את נחיתת בעלות הברית. בפועל, הבריטים והאמריקאים לא עמדו בלוח הזמנים שהוגדר למבצע ואחרו בלמעלה משתים עשרה שעות. מאידך, המחתרת ביצעה את תפקידה בצורה מופלאה.

בשמונה בנובמבר, בשעה אחת לאחר חצות במוצאי שבת, החלה המחתרת בפיקודו, מעט פחות מארבע מאות במספרם, להשתלט על העיר אלג'יר, ותוך 15 דקות בלבד השלימו את השתלטותם על העיר, ובכלל זה תחנת המשטרה, המחנות הצבאיים בסביבתה ותחנת הרדיו שלה. ההשתלטות עצמה בוצעה באמצעות הטעיה ותוכננה להפליא. אחד ממנהיגי המחתרת, קולנול ג'וס, שנשא תפקיד בכיר במשטרה המקומית, הוציא פקודת יום ובה הורה כי מיליציה אזרחית תחליף את הכוחות הצבאיים בבסיסים שבסביבות אלג'יר "לטובת משימות חרום". לוחמי המחתרת, תחת מסווה המיליציה האזרחית, נכנסו ללא הפרעה לכל מתקני הצבא והשלטון, בעיקר בעמדות לאורך חופי אלג'יר. במהלך ההשתלטות, חיקו אנשי המחתרת ברשת הקשר מפקדים בכירים מקרב הצבא, ופיזרו דיסאינפורמציה ברדיו, כדי למנוע התעוררות חשד. איש מחתרת אחד, סגן ז'אן דרייפוס, נהרג במהלך המבצע, כאשר קצין וישאי ירה בו בגבו במהלך השתלטות על בניין הדואר. זהו ההרוג היחידי של המחתרת במהלך המבצע. על פי התכנון המקורי פלישת בעלות הברית הייתה אמורה להתחיל בשבע בבוקר, אך בעקבות העיכוב נאלצו המורדים להחזיק בעיר עוד שתים עשרה שעות עד לתחילת הפלישה בשבע בערב. בחופי אלג'יר נחתו 2,300 חיילים (מתוך 110,000 חיילים שנחתו בכל צפון אפריקה במהלך המבצע). הנחיתה עצמה כמעט נחלה כישלון חרוץ בשל מחסור בנחתות. חיילים נאלצו לשחות אל החוף, ובנוסף תנאי מזג האוויר וחוסר הנסיון של משיטי הספינות גרמו להתהפכות אחוז נכבד מקרב הנחתות. לו הנחיתה הייתה נתקלת בהתנגדות של ממש, כך מעריכים, היא הייתה נכשלת ועימה המבצע כולו.

הצלחת המבצע פתחה את שערי צפון אפריקה בפני בעלות הברית, ומשם נסללה הדרך לדרום אירופה. יש היסטוריונים המשווים את חשיבותו האסטרטגית לנחיתה בנורמנדי. הפלישה התקיימה שבועיים לאחר פתיחת הקרב המכריע של רומל מול הבריטים באל-עלמיין, ויצרה נגדו חזית כפולה. הלחימה בצפון אפריקה המשכה כחצי שנה לאחר מכן בזכות תגבורם של הכוחות הגרמנים, כושר הלחימה שלהם, והעדר הנסיון היחסי של הכוחות האמריקאיים. אולם עדיפותם של בנות הברית וניתוק דרכי האספקה של כוחות הציר, הביאו בראשית מאי 1943, לתבוסתם של כוחות הציר. רומל אמנם חמק מהמצור אולם מעל 200,000 חיילים גרמנים נפלו בשבי. כוחות הברית כבשו את אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה מידי הגרמנים ומשם פלשו לדרום אירופה. כך אבד הרייך את מיטב כוחותיו באגן הים התיכון ואת יכולתו לבלום את ההסתערות אל עבר סיציליה ואיטליה. עם סיום המבצע חשו אנשי המחתרת מרומים ונבגדים על ידי האמריקאים שהותירו את קציני משטר וישי האנטישמים כאחראים על השליטה באלגיריה. חוקי האפליה הגזעית נותרו על כנם, וכמה מאנשי המחתרת ובהם אנרי, אביו של ג'וזה אבולקר, נאסרו ושוחררו רק לאחר לחץ מתמשך. האזרחות הצרפתית הוחזרה ליהודי אלג'יריה רק באוקטובר 1943.

לאחר המלחמה, פיתח קריירה אקדמית כפרופ` לרפואה (נוירולוגיה),הובין השאר גם טיפל בדה-גול. הוא התבודד בסוף ימיו בעיירה Manosque באלפים הצרפתים, שם נפטר ב- 17 בנובמבר 2009.

הוענקו לו מספר עיטורים צרפתיים- חבר אות השחרור Compagnon de la Libration, מפקד בלגיון הכבוד Commandeur de la L'Lgion d'Honneur ו-3 פעמים צלב המלחמה Croix de Guerre de 1939-45. כן קיבל את מדליית החופש של ארה"ב Medal of Freedom.