מוריס רוז

נולד במידלטון קונטיקט ב- 26 לנובמבר 1899 לקטי ושמואל רוז, אשר היגרו מפולין לארה"ב, בשנות השמונים של המאה ה- 19. בשנת 1902 עברה משפחתו לדנבר קולורדו.

בשנת 1915, התגייס למשמר הלאומי ליד בסיס גולדן בקולורדו בתקווה להסתפח למשלחת של גנרל פרשינג למקסיקו. אולם הוא שוחרר מספר שבועות אחר כך מהשרות, כאשר התגלה כי זייף את גילו, לא לפני שצויו על חיילות טובה .

בשנת 1917, הוא התקבל לקורס קצינים, סיים בדרגת סגן משנה והוצב בבסיס פונסטון בקנזס. במחצית שנת 1918 הוצב בדיביזית החי"ר ה-89 והפליג איתה לצרפת. הוא לחם בקרבות אראגון וסט' מיהיל, נפצע, אך לאחר 3 שבועות בבית החולים הוא ברח וחזר ליחידתו. הוא סיים את שירותו הקרבי במלחמת העולם הראשונה בדרגת סרן.

ב-1920 הוא חזר לארה"ב, פרש מהצבא ועבד מספר חודשים כאיש מכירות בחברה לאריזת בשר. לאחר מספר חודשים, חזר למדים בדרגת סגן משנה בצבא הקבע. ב-1939 הוא נישא לוירג'יניה ברינג'ר בארלינגטון, וירג'יניה.

ב-1941 קודם לדרגת רב-סרן. ב-1942 הוא קודם לדרגת סגן-אלוף והוצב בדיביזית השריון ה-2 בפורט בנינג ג'ורג'יה. במסגרת דיביזיה זו השתתף בפלישה לצפון אפריקה כראש מטה הדיביזיה ועל הישגיו זכה בעיטור כוכב הכסף הראשון שלו. ב-1943 במערכה בתוניסיה, הועבר כמפקד צוות-קרב חטיבתי לדיביזיית השריון ה-1 במסגרתה קיבל לראשונה את כניעתה ללא תנאי של עוצבה גרמנית גדולה.

ביולי 1943 חזר לדיביזית השריון ה-2 לאחר שקודם לדרגת בריגדיר-גנרל. בתפקידו החדש כמפקד צוות-קרב משוריין על-חטיבתי השתתף בפלישה לסיציליה והוביל את כוחות צבא ארה"ב בכניסה לבירת האי - פלרמו. על מבצע זה זכה בעיטור כוכב הכסף השני שלו. בנובמבר 1943 עבר עם חייליו לבריטניה להתאמן לקראת הנחיתה בצרפת.

ב-7 ליוני 1944, 24 נחת בחוף אומהה, בנורמנדי ונכנס ללחימה עם צוות הקרב שלו כנגד הגרמנים. ב-12 ליוני הכה כוח גרמני חזק וחבר לדיביזייה המוטסת ה-101 ליד קרנטן שנלחמה על חייה. הוא קיבל את הפיקוד על דיביזיית השריון ה-3 ב-8 לאוגוסט 1944. בעת הזו נחשב כטקטיקאי ממדרגה ראשונה וממפקדי השריון הבכירים המנוסים ביותר בצבא ארה"ב. מהפריצה מראש הגשר בנורמנדי ועד ליום מותו ב-31 למרץ 1945 הוביל את דיביזיית השריון ה-3 בכל הקרבות בצפון צרפת, במערכת הבלימה ואל תוך גרמניה בשורה של מבצעים מבריקים אשר העניקו לעוצבת שריון זו את הכינוי המשמש שמה עד היום "ראשי החנית (THE SPEARHEADS)". דיוויזיית השריון ה-3, תחת פיקודו היתה עוצבת החוד המובילה של פלישת בעלות הברית למערב אירופה במלחמת העולם השנייה, מחזיקה בהישגים הבאים: 10.9.1944 - הראשונה אשר ירתה אש ארטילריה אל תוך שטח גרמניה. 12.9.1944 - הראשונה שחצתה את הגבול לתוך גרמניה (דרומית לאכן). הראשונה שכבשה עיר גרמנית - רוטגן, מערבית לבון. 13.9.1944 - הראשונה שהבקיעה את "קו זיגפריד". 15.9.1944 - הראשונה שפרצה מעבר ל"קו זיגפריד" וחדרה לעומק השטח הגרמני. 18.9.1944 - הראשונה שהפילה מטוס גרמני באמצעות תותחי נ"מ המוצבים על אדמת גרמניה. 5.3.1945 - הראשונה שכבשה עיר גרמנית גדולה - קלן. בסיכום: זו העוצבה הראשונה שפלשה לאדמת גרמניה מאז מלחמות נפוליון. העוצבה תחת פיקודו של מוריס רוז מחזיקה בשיא המהירות של ההתקדמות היומית בלחימה של עוצבה משוריינת בכל הזמנים - 170 ק"מ,

ביום 29.3.1945 בהובילו, כדרכו, את עוצבתו מחפ"ק בחזית ובהיותו בג'יפ נורה ע"י מפקד טנק גרמני. הוא היה מפקד הדיביזיה היחיד בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה אשר נהרג בקרב.

לאחר מותו ובשל המבצע המוצלח אותו הוביל לכיתור הגרמנים בכיס הרור, החליטו מפקדי הקורפוס ה-7 והארמיה ה-1 להעניק לכיס בו כותרו הגרמנים את השם "כיס רוז". עיטוריו כללו את: צלב השירות המצוין, אות השירות המצוין, פעמיים כוכב הכסף, לגיון הכבוד, כוכב הארד, עיטור לב הארגמן, לגיון הכבוד הצרפתי, צלב המלחמה הצרפתי וצלב המלחמה הבלגי. תפישת לחימתו וביצועיו בשדה הקרב כמפקד עוצבה משוריינת הפכו לנכס צאן ברזל של צבא ארה"ב וקיבלו מקום בולט במורשת חיל השריון האמריקאי. עיקרי תפישתו התמצו בהוצאת האויב משיווי משקל ע"י פעילות תוקפנית לשמירת מגע מתמיד עם האויב, מציאת נקודת התורפה במערכיו ומכה חזקה באמצעות מירב הכוח הזמין בנקודה זו ואחר כך מרדף עד כלות על מנת לא לאפשר לו להתארגן.