מטביי גריגורייביץ ויינרוב

נולד ב-2 במאי 1910 בעיר בוריסוב שבאזור מינסק בבילורוסיה. לאחר שאביו נפצע בתאונת עבודה, נאלצו הוא ואחיו יבסיי, לסייע בפרנסת המשפחה בת 6 הנפשות. בגיל 14 - 1924 החל לעבוד במפעל הזכוכית שבעיר, עד 1929 עת הצטרף לביה"ס הצבאי במינסק, אותו סיים לאחר 3 שנים בדרגת סגן וקיבל את הפיקוד על מחלקה בגדוד פרשים, שחנה בעירו. לאחר מספר שנים נשלח לביה"ס לשריון באורלוב, אותו סיים ב-1938 ולאחר מכן נשלח לאקדמיה הצבאית בפרונזה, בה למד גם אחיו יבסיי בכיתה בכירה יותר. עם סיומה, במאי 1941 קיבל תפקיד מפקד יחידת סיור בדיביזיה משוריינת, שהוקמה בקובאן.

עם פרוץ המלחמה ספגה הדיביזיה מפלה קשה בקרב ויאזמה באווסט 1941. הוא נפצע בקרב וכשפונה נודע לו, כי אחיו הצעיר נהרג בקרב ליד אודסה וכי אחותו משרתת כרופאה צבאית בחזית לנינגראד. עוד לפני שהחלים מפציעתו התייצב חזרה לשירות ומונה לתפקיד סגן מפקד כח בארמיה 7, שהתארגנה בסטלינגרד. בקיץ 42 שונה שמה לארמיה 62, שהתפרסמה בשל מפקדה הגנרל צ'ויקוב ובשל לחימתה ההירואית בחזית זו. הגרמנים הטילו לעברה עצמה אדירה של כוחות- 14 דיביזיות ואלפי מטוסים, אך לא הצליחו להבקיע את מערכיה וספגו את אחת המפלות הגדולות במלחמה נגד בריה"מ ובכלל זה כניעת הארמיה ה-6 הגרמנית. במהלך הקרבות הקשים היה מצבה של הארמיה קשה ביותר. היא סבלה מאבידות רבות ושורות עוצבותיה הדלדלו, כך גם היה עם סוגי אמל"ח שונים ובשלב מסויים נשאר בחטיבת טנקים שנלחמה שם רק טנק אחד. גם האספקה שהגיעה אליה היתה מועטה. אחת הדיביזיות שהיתה צריכה לתגבר אותה התעכבה בשל גדוד גרמני שהשתלט על בנין ומנע ממנה לצלוח את הוולגה. הוא יצא לסייע לה עם כח טנקים והצליח להשתלט על הבנין ובכך איפשר לדיביזיה להגיע לסטלינגרד.

באוקטובר 1942 התגברה הלחימה ביום ובלילה. והוא סגן מפקד הכוחות המשוריינים של הארמיה. הגרמנים פתחו במתקפה נרחבת ב-14 אוק' בהשתתפות כ-200 טנקים ליד מפעל הטרקטורים וב-16 הצליחו להשתלט עליו ופיצלו את כוחות ארמיה 62. דיביזיית תגבורת נוספת סובייטית הגיע לזירת הלחימה. במהלך הלחימה עסק בתיקון טנקים וזאת תחת אש האויב. ב-19 נוב' החלו הכוחות הסובייטים במתקפתם נגד הארמיה הגרמנית שנשחקה בקרבות. קרבות אלה נמשכו עד 31 ינ' בו נכנעה הארמיה ה-6. הוא נלחם לאורך כל תקופה זו בקוים הקדמיים. בפב'-מרץ 43 אורגנה הארמיה מחדש ונקראה עתה ארמיית המשמר ה-8 והועברה לחזית הדר'-מע'. משימתה היתה לצלוח את נהר הדונץ ולהתקדם יחד עם כוחות אחרים לעבר אגן הדון. ב-17 יולי הקימה ראש גשר בגדתו הימנית של הדונץ. במהלך הצליחה הועברו הטנקים על גבי מעבורות. המעבורת שהעבירה את הטנק שלו נפגעה והטנק החליק לתוך המים. הוא שחה לגדה וניהל משם את המשך העברת הטנקים לצידו השני של הנהר. כוחות הארמיה המשיכו להתקדם והגיעו לז'פורוז'ה, צלחו את הדנייפר, שחררו את דנייפרופטרובסק ופנו לעבר ניקולייב.

בקרב שהתנהל בקרבתה ב-4 מרץ 44 נהרג מפקד הקורפוס המשוריין של הארמיה. והוא מונה במקומו והועלה לדרגת גנרל מיור. ניקולייב שוחררה ב-28 מרץ. עתה התקדמה הארמיה לאודסה, אשר שוחררה ב-19 אפר' 44. הקורפוס בפיקודו המשיך להתקדם וצלח את נהר הדנייסטר. ב-11 מאי נפצע קשה ע"י רסיס ופונה לבי"ח. לאחר שהחלים חזר ביולי לארמיה, שהגיעה כבר לגבולה של פולין. כוחותיה חצו ב-20 יולי את הנהר בוג המערבי ושחררו ב-24 בו את לובלין. משם המשיכה הארמיה להתקדם לעבר ורשה, צלחה את הויסלה ליד מגנושב והקימה ראש גשר. הקורפוס בפיקודו וחטיבת טנקים פולנית ניהלו בגזרה זו קרבות קשים, נלחמו בה למעלה משבוע ימים ואיבדו שם כ-17 אלף איש וכן טנקים רבים, אך לא איבדו את ראש הגשר. ב-14 ינואר הצליחו כוחותיו לפרוץ את מערכי הגרמנים ולהגיע לפאתי לודז'. הוא נפצע בפעם הרביעית ופונה לבי"ח, אך לאחר שבועיים חזר לתפקידו. הכוחות המשיכו להתקדם, ב-23 פב' שוחררה פוזנן ובסוף מרץ נלחמו כוחות הארמיה במרחק של כ-60 ק"מ מברלין. הוא עשה את כל הדרך עם הארמיה מהמערכה להגנת סטלינגרד ועד לכניעה הסופית של גרמניה בברלין והתקדם מדרגת סא"ל לדרגת גנרל מיור. על הצטיינותו ומנהיגותו בקרב ובמבצעי יחידות שריון ועל אומץ ליבו האישי הוענק לו עיטור גיבור בריה"מ. לאחר המלחמה חזר לעיירת הולדתו בוריסוב, אך לא מצא שם איש ממשפחתו. הגסטאפו לקח את אביו ומאז לא חזר. מאוחר יותר מצא את אחיו יבסיי, שעבד כמהנדס. לאחר המלחמה נשלח לאקדמית המטה הכללי לקורס מתקדם ולאחר מכן הוצב במחוז קייב, שהיה באותה עת תחת פיקודו של מפקדו הקודם, הגנרל צ'ויקוב. אזרח כבוד של הערים: וולגוגרד (גיבור העיר, רוסיה), בוריסוב (בלארוס), פוזנן (פולין). כתב 3 ספרי זכרונות.

נפטר ב-14 בפברואר 1998 ונקבר בבית הקברות סובסקיה בקייב אוקראינה.