אפרים בן ארצי

נולד ב- 19.7.1910 לרחל ושמאי, בסלונים שבפולין, אז חלק מן האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). אביו היה ספק ביגוד לצבא הרוסי. המשפחה עברה ב-1922 לביאליסטוק ועלתה עמו בשנת 1924 לארץ. למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. בשנת 1929 הצטרף להגנה ומילא תפקידי פיקוד שונים בשנות המרד הערבי.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לצבא הבריטי, והיה בין ששת הקצינים הארצישראליים הראשונים בצבא הבריטי. היה מפקד פלוגת הרובאים 6 בדרגת מייג'ור ולאחר מכן מפקד פלוגה 28. עם הקמת הבריגדה, צורפה פלוגתו לגדוד השלישי. לימים היה לסמג"ד וממלא מקום המג"ד.

השתתף במצעד הניצחון שנערך בלונדון ב-8 ביוני 1945. בינואר 1946 הועלה לדרגת לויטננט קולונל. זו הייתה הדרגה הבכירה ביותר אליה הגיע איש היישוב בשירות הצבא הבריטי‏. בשנת 1947 השתחרר מן הצבא הבריטי.

עם פרוץ מלחמת העצמאות היה ממקימי אגף האפסנאות, ושימש בתפקיד סגן ראש האגף בדרגת סגן אלוף. בשנים 1948-1949 היה נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה. במרץ 1950 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף האפסנאות, תפקיד שמילא עד שפרש מצה"ל בשנת 1952.

לאחר פרישתו מצה"ל המשיך לשמש בתפקידים ציבוריים, והיה, בין היתר, מנכ"ל מקורות (1950 - 1955) מנכ"ל ויו"ר חברת אל על (דצמבר 1956 - יולי 1967). בשנת 1973 עמד בראש ועדה שהמליצה על עיצובם של עיטורי צה"ל. בנימוקיו לבחירת הצבע הצהוב לעיטור הגבורה אמר כי: בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון בצבע זה על יהודים מאז המאה השביעית והרצל חוזה המדינה כתב כי אות הגבורה היהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב. בשנת 1959 נישא לאמנית והמעצבת דורה גד. לזוג לא נולדו ילדים.

בשנת 2001 נפטר בקיסריה.