צבי קבצן

נולד ב- 1902 למשפחה יהודית יחידה בכפר אוקראיני בשם סקרילוב שהיה ממוקם כ- 80 ק"מ צפונה מהעיר המפורסמת לבוב – בירת גליציה, אוקראינה. הוא היה הילד ה- 10 מתוך 11 הילדים שנולדו לרבקה-בריינדל ולבן-ציון קבצן מ- 1885 ועד 1904. משפחת קבצן התיישבה בכפר בין 1850 ל - 1860 ועסקה בחקלאות, במלאכה ובמסחר בתבואות ועצים בין רוסיה וממלכת אוסטרו-הונגריה, אשר קו הגבול המפריד ביניהם עבר קרוב לכפר. 

המשפחה הייתה מבוססת היטב וההורים השקיעו מאמץ גדול בחינוך והשכלה לכל אחד-עשר הילדים. ההורים היו תלמידי תורה בעצמם ומתקדמים בדעותיהם והצליחו למזג בביתם שני עולמות: חינוך והשכלה מצד אחד ועולם של מסורת ומורשת יהודית מצד שני. הם הביאו לכפר מלמדים ומורים שגרו בביתם ולימדו את הילדים בקבוצות גיל קטנות. הילדים גדלו על ברכי המסורת ועל תולדות עם ישראל ומורשתו ולמדו עברית ושפות נוספות כאוקראינית ורוסית. הם למדו גם חקלאות וטבע, חשבון הנדסה וגיאוגרפיה. 

המצב היה אידיאלי עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב - 1914 והמהפכה ברוסיה ב - 1917 שהרסו את המציאות, חשפו את היהודים לרדיפות והגבלות. האחוזה החקלאית נהרסה, המשפחה ברובה נדדה לעיירה הקרובה דרושקופל וארבעה הילדים הצעירים מתוך האחד עשר, התחברו לתנועות הנוער החלוציות ועלו בסופו של דבר לארץ בשנים 1924-1925. כל השאר מלבד בן אחות הושמדו בשואה.

הצטרף לחבורת פועלים עבריים ברחובות, "חבורת הדרום", שנלחמה על כיבוש עבודת החקלאות מידיהם של הערבים. מאחר שהיה לו ניסיון וידע בחקלאות מהבית, רכש מעמד בכיר בחבורה. יחד עם בחירת-ליבו צפורה, לה נישא ב - 1930, הצטרפו לארגון החדש ברחובות שעלה להתיישבות בכפר ביל"ו ב - 1933. במושב התחלקו חייהם בין טיפוח הפרדס, גידול עופות, ירקות ופרחים לבין עבודת צבי כעוזר מחקר בתחנה לחקר החקלאות ברחובות. בלילות השתתף בהגנת הכפר בפני התקפות הערבים בשנות המאורעות  1939-1936 כחלק מכיתת הנוטרים (גפירים) שהבריטים אימנו ונתנו להם נשק. בינתיים נולדו להם גם שני ילדים: יוסי ב- 1930 וחובב ב- 1938.   

ב- 1940 כאשר הגיעו לארץ הידיעות הראשונות על טבח היהודים בידי הנאצים החליט לצאת למלחמה נגד הצורר הגרמני, למרות היותו בן 38. הוא מקווה לא רק להילחם בגרמנים אלא אולי להגיע חזרה לארץ הולדתו ולמצוא את אביו ואת שש המשפחות של אחיו ואחיותיו הבוגרים שלא זכו לעלות לארץ לפני פרוץ המלחמה עם גרמניה ב- 1939. כדי שלא יידחה על ידי הצבא הבריטי זייף את גילו והצהיר כי נולד ב- 1905, כך "נהיה" צעיר מספיק כדי להתגייס. 

הוא גוייס לבאפס, מספר אישי  17130/ Pal,  ובמסגרתו הם התאמנו  ועסקו במשימות  שמירה על מחנות הצבא הבריטי, כמו אלו באזור ואדי "סראר", שורק להיום. לאחר כשנתיים, ב-1943 צורפו לגדוד הראשון של הרגימנט הארץ ישראלי ובמסגרתו הועברו למצרים. בהמשך, עם הקמת הבריגדה בסתיו 1944 הם הועברו לאיטליה, כפלוגה ד, המסייעת, בגדוד הראשון של הבריגדה.   לאחר תקופת אימונים בפיוג'י, נכנס עם הגדוד ללחימה בצפון איטליה, אזור נהר סניו. עם תום הקרבות, הועברה היחידה לטרוויזיו במשולש הגבולות עם אוסטריה ויגוסלביה ומשם לבלגיה והולנד. עם פירוק הבריגדה, חזר לארץ ישראל והשתחרר. (ראו "סיפור אישי").