נשקה גולדפרב

נולדה בינואר 1921 בטיסבוגדאן' (Tiszabogdany) בקרפטורוס, למשפחה דתית. אביה היה חסיד אתיניה ו'בעל קורא' של האדמו"ר. בגיל צעיר התייתמה מהוריה. למרות שבכפר שלטו הזרמים החסידיים, הציונות לא הוחרמה. שליחים מארץ ישראל, מרדכי כספי ושלמה ליפסקי, הקימו בכפר את סניף 'החלוץ הצעיר', (שמאוחר יותר הייתה ל'דרור-הבונים') וכשהיתה בת ה-15 הצטרפה אליה.

בעת ששהתה בפלוגות הכשרה כהכנה לעלייה לארץ ישראל, ב-1939 הופתעו היא וחבריה, על ידי שוטרים הונגרים, שהובילו אותם לבודפשט. בבירת הונגריה נכלאו לארבעה ימים וגורשו בחזרה אל כפריהם. ב-1940 שוב עזבה את בית המשפחה והגיעה לבודפשט בה התנועה כבר הייתה בלתי ליגלית. היא וחבריה גרו בעיר במסגרת קומונה. ב-1941 פגשה את הפליטים היהודים שבאו מפולין ומפיהם שמעה על גירוש היהודים. היא התמסרה לסייע להם. ב-1942 הכירה את צבי גולדפרב, שהגיע להונגריה, לאחר שהות של אחד-עשר חודשים בסלובקיה. מאז פעלו יחדיו ולא נפרדו דרכיהם.

ב-1943 נשלחה על ידי תנועתה לקרפטורוס כדי להזהיר את היהודים מפני סכנת הפשיזם וכדי לייסד סניפים חדשים של התנועה. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב-19.3.1944 הייתה פעילה מרכזית במחתרת והתבלטה בתושייתה ובאומץ לבה. היא עסקה במגוון רחב של פעילויות ושליחויות. באחת הפעולות נתפסה, יחד עם צבי וחברים אחרים, נחקרה ועונתה קשות, אך לא גילתה את סודותיה. היא נכלאה בבתי כלא בשדרות מרגיט (Margit korut), שהיה בית כלא מרכזי של הצבא ההונגרי בבודפשט ובבית הסוהר בשופרונקהידה (Sopronkohida). בפעולה נועזת של המחתרת החלוצית היא שוחררה.

אחרי השחרור, בינואר 1945 עסקה עם צבי בשיקום התנועה ובטיפול בשארית הפליטה ובבתי היתומים בהם מצאו מקום מאות ילדים יהודים. ממשלת הונגריה העניקה לה את אות הגבורה על פעולות ההצלה במחתרת. ב-1949 עלתה, יחד עם בעלה לארץ והייתה בין מקימי קיבוץ פרוד.

בנה, אורי, נפל במלחמת יום הכיפורים. ארבע שנים לאחר מכן, גם צבי הלך לעולמו. היא נפטרה ב-1.2.2000.