חיפוש לוחם

רפאל רייס

פרטים אישיים הדפסה

רפאל רייס
בן אברהם ומרים (הלנה)
נולד ב: בודפשט,הונגריה
ב: 11/08/1914
שרות בצבא: בריטניה
השתתפות במאבק הפרטיזנים: הונגריה
חיל קומנדו
יחידה: צנחני הישוב
תפקיד: צנחן
נפטר ב סלובקיה
ב: 20/11/1944

קורות חיים

בן מרים (הלנה) ואברהם, נולד בי"ט באב תרע"ד (11.8.1914) בבודפשט בהונגריה. אביו היה מנהל חווה חקלאית, וחיי הטבע החפשיים של ילדי הכפר הטביעו על רפאל את חותמם. בשנת 1919 עקרה המשפחה לסלובאקיה, לעיר נובה זאמקי, שבה למד רפאל בבית-הספר היסודי ובה סיים גם את לימודיו התיכוניים.

בשנת 1932 התקבל לאוניברסיטה בבראטיסלאבה, הצטרף לאגודת הסטודנטים הציונים "בן-גוריה" והיה לאחד מעמודי התווך שלה ומפעילי התנועה הציונית בסלובאקיה. הוא ניהל מחנות הכנה של עליית הנוער, היה אחראי על מחנה של בוגרי התנועה ושימש מזכיר של קבוצת ההכשרה ביארבה.

באוקטובר 1939 העפיל לארץ-ישראל והצטרף כחבר הגרעין הסלובאקי, להכשרה ב"עיינות", מקום שם שהה כשנה. גרעין זה השלים את קבוצת "חוליות" שהתיישבה בעמק החולה (לימים שדה נחמיה). רפאל היה חבר קבוצה למופת, מסור ומוכן לכל תפקיד אחראי וקשה. בדצמבר 1943 התנדב לפעולה מאחורי קווי האויב הנאצי שמטרתה סיוע ליהודי סלובאקיה. הוא רצה גם להציל את אימו האלמנה, אליה היה קשור מאוד. הוא צפה מה יקרה ליהודים בהונגריה. פוגרומים שהתרחשו בברטיסלבה קרבו אותו לציונות ולתנועות הנוער הציוניות.

לקראת פעולה זו עבר באפריל 1944 קורס צנחנים ברמת דוד ובספטמבר אותה שנה המריא עם שני צנחנים נוספים, צבי בן יעקב וחיים חרמש, לסלובאקיה. לאחר שצנח בשלום במקום היעד היה למפקדה של קבוצת פארטיזאנים יהודים בבוקוביץ, אבל, לא עברה תקופה ארוכה והוא נפצע בהתקפת הגרמנים על מחנה הקבוצה ועם חבריו הצנחנים צבי בן יעקב וחביבה רייק נתפס ונפל בשבי. הם הובלו לבית הסוהר בבאנסקה-ביסטריצה וכעבור זמן קצר נלקחו לקרמניצה ובד' בכסלו תש"ה (20.11.1944) הוצאו להורג ביריה. גופתו של רפאל נטמנה בקבר אחים ליד קרמניצה.

הניח אשה ובת.

במכתבו האחרון כתב: "מתנגד אני, לכך שיעשו ממני גיבור לאומי. אם יודע מישהו על העניין, הרי זה אני היודע, כי לא היתה זאת גבורה כלל... אל תבכו אותי, כי הלכתי בדרכי בעיניים פקוחות. אני בטוח בעצמי ואיני מתחרט על אף צעד אחד מאלה שעשיתי..."

בשנת 1952 הובא למנוחת עולמים בחלקת הצנחנים שבבית הקברות הצבאי על הר הרצל בירושלים.

קיבוצו הוציא חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו. בין השאר נכתב שם: "לעתים רחוקות מאוד מתמזגים באדם אחד תבונה, שכל חריף ואומץ לב אישי עשויים ללא חת... היתה בו ברפי מסירות, עקשנות, שקדנות וחריצות ושליטה מוחלטת על עצמו ועל רגשותיו".