אבא ברדיצב

בן סוזי ומרדכי. נולד בז' באייר תר"ף (25.4.1920) בגאלאץ ברומניה. כנצר למשפחה חסידית, ספג מילדותו אהבת ישראל עמוקה וכבר בבית הספר היסודי הגן בתוקף על יהדותו ועורר כלפיו רגשי כבוד והערכה בקרב חבריו הלא-יהודים. הצטרף לתנועת "הנוער הציוני" וכשסיים את לימודיו עזב את גאלאץ ויצא לבוקרשט לעבודה במרכז התנועה. כהכנה לחיים בארץ ישראל יצא לחוות הכשרה בפוליריאסקה, אך כשעלתה מפלגה אנטישמית לשלטון ברומניה הוצא צו לפירוק החווה ועליו הוטל התפקיד לייצג את התנועה כלפי השלטונות ולרכז את הטיפול ברכוש החווה. כל אלה עשה בכשרון, מרץ והתמדה.

ב- 1940, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, היתה לו אפשרות לקבל תעודת עולה לגאלי (סרטיפיקט) אבל הוא בחר להעפיל לארץ ישראל עם חבריו. ההפלגה, באנייה "דריאן 2", נמשכה ארבעה חודשים וכשהגיעו לחופי הארץ נכלאו המעפילים במחנות "מזרע" שליד עכו ועתלית למשך שנה וחצי. בתנאים הקשים של המחנה היה הרוח החיה והמעודדת וגם בין היוזמים ללכד את החלוצים חברי "הנוער הציוני" לגרעין התיישבות עצמאי.

לאחר שחרורו ממחנה עתלית עבר יחד עם גרעין "הנוער הציוני" לקבוץ גבע שבעמק יזרעאל ואחר-כך לאשדות יעקב שבעמק הירדן. בקיץ 1944 יסדו חבריו לגרעין את קבוצת "במאבק" של "העובד הציוני" בהרצליה.

בנובמבר 1943 התנדב לפעולת צניחה בחו"ל, ובמארס 1944 יצא יחד עם חנה סנש, ראובן דפני ויונה רוזנפלד מבארי שבאיטליה ליוגוסלביה. המשימה שהוטלה עליו על ידי המוסדות הלאומיים היתה לחדור לרומניה, הנתונה לשלטון פרו-נאצי, ולהתחבר עם יהודי רומניה כדי לסייע להם במאבק על קיומם. במקביל הוטלה עליו משימה צבאית - סיוע לבריחתם של טייסים שבויים ואיסוף חומר מודיעיני למען המאמץ המלחמתי של בעלות הברית. הוא הגיע להרי פאפוק, מקום שם ביקש להצטרף למשלחת בריטית, אך נאלץ להישאר ביוגוסלביה. הוא פעל כאלחוטאי ועסק בריכוזם של טייסים מבעלות הברית שברחו מן השבי או נחתו נחיתות אונס בשטחי הפארטיזאנים.

באוגוסט 1944 חזר לבארי, ואף שהיתה לו האפשרות להשתחרר, בחר לצאת שוב לפעולה כדי לעזור לאחיו היהודים במצוקתם. בספטמבר 1944 נשלח למובלעת הצ'כית בבאנסקה-ביסטריצה, שבה התחוללה אז התקוממות נגד הכובש הנאצי, והביא אתו משדרים עבור עמיתיו הצנחנים שהיו במקום - רפי רייס, צבי בן יעקב, חיים חרמש וחביבה רייק. הוא מילא שם תפקיד של קשר וסייע יחד עם השליחים האחרים, לפליטים היהודים במובלעת. שם עדיין חיפש דרכים להגיע ליעדו העיקרי - רומניה, ביניהן, עת הצטרף כחייל בריטי בכינוי ויליס למשלחת של קצינים אמריקאים ובריטיים שנשלחו לחלץ טייסים שבויים ב"מבצע דואס".

בדרך מבאנסקה-ביסטריצה לעבר הגבול ההונגרי עלתה הקבוצה על מארב גרמני. אנשי הקבוצה התפזרו וניסו להמלט. המצוד אחריהם נמשך כמעט חודשיים. ב-26 בדצמבר 1944 נפלו בשבי והועברו למחנה מאוטהאוזן. לאחר חקירות ,הוא הוצא להורג בי"ב בשבט תש"ה (26.1.1945), בפקודת קלטנברונר, ראש המשרד לבטחון פנימי של הרייך. גופותיהם נשרפו.

הניח אב, אחים ואחיות. בצוואתו לבני משפחתו, כתב בין היתר: "ולכולכם בקשה - אל תבכו. את האומלל מבכים. אני מאושר כי נפל בחלקי להיות בחיר היישוב, להביא את דברו, עידודו ועזרתו לגולה".

בחלקת הצנחנים שעל הר הרצל בירושלים חרוט ציון לזכרו: "צנח בשליחות העם בארץ אויב"; חבריו לגרעין הנציחו את שמו בקראם לישובם "אלוני אבא".