אלישיב הופמן

נולד לשרה וחיים יהודה הופמן ב 5.2.1911, בעיר פרת', אוסטרליה. הוריו הגיעו לארץ ישראל בשנת 1885, הם קנו אדמות בנגב ובמושבה רחובות. בגלל מצוקה כלכלית נטשו את נחלתם וירדו לאוסטרליה בשנת 1900. לבנם, שנולד בנכר, קראו אלישיב, ביטוי לגעגועיהם לארץ ולרצונם לשוב לנחלתם. בשנת 1913 החליטו לחזור ארצה. בערב נסיעתם נפטר אביו ואמו חזרה לבדה עם חמשת ילדיה. ברחובות הם פיתחו משק המבוסס על פרדסים ועל כרמים. בגיל הנעורים ירד לנגב, לאדמות המשפחה על יד קיבוץ רוחמה. על אדמות אלה ישב שבט בדואי. יחד אתם גידל עדרי צאן, בקר וסוסים. האהבה לסוסים ליוותה אותו כל חייו. בשנת 1933 הצטרף לארגון "השומר" ושימש שומר בשדות עמק יזרעאל, שם גם הכיר את אשתו הראשונה, נישא וחזר לרחובות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939התגייס לצבא האוסטרלי כיליד אוסטרליה. כשקמה הבריגדה היהודית עבר לשרת בה, בפלוגת התובלה. הוא שירת בצבא 6 שנים, ולאחר גמר המלחמה עסק עם חבריו מחיילי הבריגדה בהצלת שרידי השואה.

לאחר המלחמה עלה להתיישבות של גרעין יוצאי חיל התובלה למושבה מנחמיה. כאן הכיר את שושנה לבית הורביץ. לאחר שנשאו בשנת 1946 עבר לגור אתה לדגניה. הביא את בתו מנישואים קודמים ולזוג נולדו 4 ילדים. בדגניה עבד כנהג משאית.

במלחמת השחרור נשלח מדגניה כנהג לשיירות שפרצו את המצור על ירושלים והשתתף בשיירת נבי-דניאל. כאשר חולצו אנשי השיירה מידי הפורעים הערבים על ידי הבריטים והועברו לירושלים. הוא השתתף גם בקרבות הקשים בסג'רה, שם נפצע קשה בראשו, אך לא נכנע לפציעתו, וכאשר החלים חזר לפעילותו הקדחתנית. כאשר הוקם בית החרושת "ספן" היה מראשוני עובדיו, ועסק בהספקת עצים מכל פינות הארץ כחומר גלם לבית החרושת. כשחזר לעבודה בדגניה מונה למרכז בניין וקידם את הבנייה למגורים ולצורכי משק.

בנו בכורו יהודה נפל על יד תעלת סואץ במלחמת ההתשה בשנת 1969.

נפטר בקיבוץ דגניה א' ב 17.2.1974.