יוסף ברוך

היה קצין יהודי בצבא היווני, אשר נלחם מול איטליה, בחזית האלבנית, במסגרת חיל הפרשים. בקרב של 28 באוקטובר 1940 ולאחר מכן בדיביזיה ה-6 באפירוס, לצד כוח המישלוח של אנזאק (אוסטרלים וניו זילנדים) בקרב מול הפלישה הגרמנית ליוון. נתפס והועבר לאושויץ ושם הוא עבד בזונדרקומנדו, המלאכה האכזרית מכל שכפו הגרמנים על היהודים. שם גילה את הוריו בחדר הגזים. זרעי המרי ניצתו. הוא עמד בקשרים עם שני רוסים, שבויים שהוחזקו במחנה. אחד מהם היה קצין. פפו והקצין הרוסי הקימו קשר עם המחתרת באושוויץ 1, לאט לאט הם התארגנו והביאו חומר נפץ לבירקנאו. הם הכינו הכול כדי שאפשר יהיה לתקוף ולהימלט. בזמן כלשהו הם סיפרו לחבריהם על תוכניות המרד. יחד עם יוונים נוספים, שבויים רוסים והקאפו קמינסקי, ובעזרת ארבע נשים (אחת מהן, רוזה רובוטה) מבית החרושת לנשק, שהגניבו להם דינמיט, המרד יצא אל הפועל. ב-7 באוקטובר 1944. הוא הביא לפיצוצה של משרפה 4, לשליחתם חיים לאש, של מפקד הקאפו ושל חייל אס-אס, וכן להריגת חייל נוסף. אלא שהתוכניות השתבשו. בטרם נתפסו, שרו בית אחד מבין 18 בתי שיר הפרטיזנים היווני ואת ההמנון יוון. לכמה שניות הם היו חופשיים... 450 מורדים, מתוכם כ-300 יהודים מיוון, נרצחו ביום ההוא מאש האס-אס, ובהם יוסף ברוך. זה היה קרב התאבדות. אך הוא נתן תקווה לאסירים שביתר המחנות של קומפלקס אושוויץ.