הנרי אבולקר

נולד ביום 18.6.1876 באלג'יר למשפחה יהודית-אלג'יראית מיוחסת. סבו ר' שמואל אבולקר, רב ודיין, שילדיו היו מהיהודים האלג'יראים הראשונים שלמדו רפואה בצרפת. גם הוא המשיך במסורת הוריו ונסע ללימודי רפואה בפריז. הוא השלים את ההדוקטורט שלו ברפואה בשנת 1899. בשנת 1908 נישא לברת לבית בנישו, סופרת ומשוררת, מראשונות הסופרות שפרסמו את יצירותיהן באלג'יריה. לבני הזוג היו שלושה ילדים: קולט, מרסל וז'וזה. בת רביעית נפטרה בילדות.

במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא צרפת כרופא ונפצע בקרב, פציעה שליוותה אותו בהמשך חייו. על תפקודו במלחמה קיבל את אות לגיון הכבוד. בשנת 1915 היה ממייסדי "הוועד האלג'יראי למחקרים חברתיים" , שנועד לחקור את הסיבות לאנטישמיות באלג'יריה הצרפתית וכיצד ניתן להילחם בה. הארגון הדגיש את נאמנותם של היהודים לצרפת והתרומה של היהודים למאבק המלחמתי במלחמת העולם הראשונה וכך ניסה לשלול את התעמולה האנטישמית שהציגה את היהודים בתור גורם לא-נאמן. היה חבר במפלגה הרדיקלית, מפלגת מרכז ליברלית צרפתית ותיקה, וכיהן לתקופה כנשיא השלוחה המקומית שלה. היה היושב ראש של "הפדרציה הציונית של אלג'יריה" למשך למעלה משלושה עשורים (1925-1957), עד פטירתו. לצד פעילותו הציבורית, זכה למוניטין רב כרופא וכמנתח, וכיהן כראש המחלקה לרפואת אף אוזן גרון בבית החולים מוסטפא באלג'יר ובמקביל כפרופסור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת אלג'יר ופרסם ספרים ומאמרים בתחום. בשנת 1936 היה מעורב בהקמה מחדש של "הוועד היהודי-אלג'יראי למחקרים חברתיים" (Le Comité Juif Algérien d'Etudes Sociales) וכיהן כנשיאו. כמו קודמו, הוועד פעל כדי להאבק באנטישמיות באלג'יריה הצרפתית, שהקצינה בשנים שהובילו למלחמת העולם השנייה. המאורעות שדחפו להקמה מחדש של הוועד היו פרעות קונסטנטין של שנת 1934, בהן נרצחו עשרות יהודים על ידי המון מוסלמי לאחר שיהודי הואשם בהעלבת האסלאם. בין יתר הישגיו של הוועד בתקופה זו, הוא הצליח למסד את הזכות של יהודים לבעלות על אדמה חקלאית, להקנות לסוחרים יהודים הגנה בבתי המשפט המסחריים הצרפתיים, ועוד.

בשנות מלחמת העולם השנייה, כאשר אלג'יריה הצרפתית הייתה נתונה לשליטתו של משטר וישי, פוטר ממשרתו באוניברסיטת אלג'יר בעקבות חוקי הגזע שהונהגו על ידי משטר וישי. הוא השמיע קול פומבי נגד הפגיעה ההולכת והגוברת בזכויותיהם של היהודים באלג'יריה. במקביל היה מעורב גם בפעילות המחתרתית נגד משטר וישי שהונהגה על ידי בנו, ז'וזה אבולקר. ביתו הפך למפקדה הראשית של ארגון המחתרת באלג'יר, וממנו הדיפלומט האמריקאי רוברט מרפי העביר מסרים חשאיים לבעלות הברית ערב הפלישה של כוחות הברית לאלג'יריה במבצע לפיד. בעזרת המחתרת שהונהגה על ידי ז'וזה אבולקר הצליחו הכוחות האמריקאים לכבוש את אלג'יר ללא התנגדות.

על פועלו בזמן מלחמת העולם השנייה קיבל את אות "מדליית ההתנגדות" (Medaille de la Résistance) מממשלת צרפת. גם בנו ז'וזה ובתו קולט קיבלו אותות כבוד על פועלם במלחמה.

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, המשיך בפעילות ציבורית, וחזר לכהן כחבר במועצה המונציפלית של אלג'יר, תפקיד שבו כיהן לפני המלחמה. כמו כן הוא המשיך בפעילות ציונית למען מדינת ישראל הצעירה כראש הפדרציה הציונית באלג'יריה בשאיפה לקרב את יהדות אלג'יריה לישראל ולרכך את העוינות לישראל בקרב האוכלוסייה המוסלמית.

נפטר בשנת 1975 בעיר אלג'יר, אלג'יריה.