טוביה ארזי

נולד למרים ואברהם טננבאום, ביום 15.9.1913 בעיר לודז', פולין. בשנת 1924 עלה עם משפחתו לארץ. למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב, גילה עניין בארץ ובתושביה והיה פעיל בחוגי "המשוטטים". בהמשך למד מזרחנות, ארכאולוגיה ואסלאם באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטה האמריקאית בביירות ובסורבון בפריז. באמצע שנות ה-30 התגייס לשורות "ההגנה" ושימש כנוטר. לאחר מכן הצטרף אל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שימש כ"גדודאי" (קצין קשר לענייני ביטחון בין הסוכנות היהודית והשלטונות הבריטיים) במחוז השרון.

ביוני 1940 נקרא להקים רשת ריגול בסוריה ובלבנון, שמטרתה לפעול כנגד שלטונות צרפת של וישי ששלטו בארצות אלו, ולנסות לסייע למטרת אנשי צרפת החופשית. מפקד הרשת היה איש "ההגנה" יוסף פיין שישב בחניתה וניהל משם את רשת הריגול. באוקטובר 1940 הגיע לביירות, כשהוא מכונה תאופיק אבו יוסף. שם אסף ידיעות צבאיות ועסק בהתססה כנגד השלטונות והפצת כרוזים. בדצמבר 1940 נעצר על ידי אנשי וישי שחשפו את הרשת. הוא נכלא ועונה, ושבר את רגלו בניסיון לברוח. לאחר עינוייו חתם על הודעה לפיה הוא סוכנו הראשי של דה גול בסוריה. ב-23 במאי נשפט, ועמו עוד 14 מרשת הריגול שהפעיל. הוא נדון ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך, אך הצליח לברוח מבית החולים, ולהגיע ב-2 ביוני, מספר ימים לפני פלישת בעלות הברית לסוריה וללבנון לקיבוץ דן.

לאחר שובו נשלח על ידי הסוכנות היהודית לארצות הברית. בין היתר עסק שם בחקר פעילותו של המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני בשיתוף פעולה עם היטלר. בתקופה שלפני מלחמת העצמאות נפגש בקביעות בפריז עם עבדאללה הראשון, מלך ירדן, ולדבריו ביקש ממנו עבדאללה שראשי הסוכנות ישכנעו את האמריקאים לאלץ את הערבים לעשות שלום עם היהודים. בתקופת מלחמת העצמאות הוצב בחיפה, ושימש שם כמפקד הש"י. לאחר מכן הצטרף אל השירות הדיפלומטי של מדינת ישראל, ושימש כחבר במשלחת הראשונה של ישראל לעצרת האו"ם בלייק סקסס, בראשות אבא אבן וכשליח בועידת לוזאן. לאחר מכן שימש כנציג דיפלומטי בטורקיה בארגנטינה ובשנת 1956 מונה כציר בפרו שם שירת עד שנת 1960. לאחר שובו לישראל שימש בתפקידים בכירים במשרד החוץ ובשנת 1962 מונה לשגריר ישראל בקפריסין תפקיד בו שימש עד לשנת 1969. בשנת 1971 פרש משירות החוץ.

נפטר ביום 28.11.1973 בירושלים.