א יעקבי

מבני הטלוגו Telugu, החיים בדרום מזרח הודו ונחשבים כשייכים לכת "הטמאים".
שירת בצבא הודו במלחמת העולם השניה.
משפחתו בת 6 בנים עדיין גרה באיזור ולא ידעה דבר על יהדות וחשבו שהם נוצרים כמו שכניהם, עד שהבן שמואל יעקבי, שעבד כמטיף דתי נוצרי ביקר בירושלים ב-1980 ופגש ביהדות לראשונה בחייו. כשחזר להודו החליט לעזוב את הנצרות ולחיות כיהודי לכל דבר ושכנע גם כ-30 משפחות משכניו לחיות כמוהו. יחד עם אחיו אהרון וצדוק הם מנהיגים קהילה קטנה זו ומלמדים בה תורה ואף החלו ללמוד עברית. בביקוריו הבאים בארץ למד את הלכי התפילה ומנהגים שונים. האחים הקימו בית כנסת בקהילתם, שנפתח ב-92 ואף החלו לפעול להנחלת השפה העברית ולימודי היהדות, כשהם מכנים עצמם "המועצה של היהדות המזרחית". במסגרת זו אף החלו לחקור את תולדות קהילתם ושורשיה ואת האפשרות שהם מצאצאי שבט אפרים האבוד. בנו של שמואל היגר לישראל וקיבל אזרחות ישראלית.