לאון אברהם

נולד בעיר טרנובג'ק (בפולנית: Tarnobrzeg, ביידיש: דזיקאוו) שבגליציה, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא גדל בשטרסבורג שבצרפת שהייתה אז חלק מן הקיסרות הגרמנית‏. ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנדב לצבא האוסטרו-הונגרי, על אף שטרם מלאו לו 18, ושירת בדיוויזיה הצ'כית שלה. הוא התקדם לדרגת קצונה, נפצע מספר פעמים וזכה לעיטורי כבוד.
לאחר מלחמת העולם הראשונה שימש כמנהל המכירות בבית חרושת לטקסטיל שהיה בבעלותו ובבעלות אחיו בשטרסבורג. במקביל, היה פעיל בתנועת הנוער הציונית "התקווה". היה כדורגלן מפורסם. הוא למד חזנות בשווייץ, היה ראש המקהלה וחזן בבית הכנסת הגדול בשטרסבורג, אשר נשרף מאוחר יותר על ידי הגרמנים ב-1940. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס ללגיון הזרים בצרפת. משפחתו התגוררה בשטרסבורג עד שנת 1939. כאשר גבר איום המלחמה, עזבה המשפחה את שטרסבורג יחד עם כלל האוכלוסייה היהודית במסגרת פינוי ממשלתי מסודר, והתארחה אצל קרובים בעיר קלרמון-פראן.
עם פלישת הוורמאכט לצרפת וכניעת צרפת לגרמניה, נפל הגדוד בו שירת בשבי הנאצים.הוא ברח מצעדת השבי, עם המרגמה שעל גבו, והגיע פצוע למשפחתו בקלרמון-פראן ששכנה באזור החופשי של צרפת.
לאחר שהחלים הוא הקים גדוד במחתרת הצרפתית היהודית (ה-OJC‏ - Organisation Juive de Combat; ה"מקי" היהודי) ועסק במילוט יהודים למקומות מסתור בהרים, זיוף מסמכים, אימוני נשק וארגון קבוצות לחימה. ב-1941, כאשר התפרסמה ההנחיה לכל היהודים להגיע למשרדי הממשלה ולקבל חותמת "יהודי" בתעודת הזהות, החלה משפחתו בפעילות מחתרתית. ב-1943 גברה הנוכחות הנאצית בעיר, יהודים נלקחו על ידי הגסטאפו והמשפחה נאלצה להתפזר. הילדים הוחבאו בעזרת המחתרת, חלקם אצל משפחות לא יהודיות, ואילו הוא עלה עם אשתו להרים שבסמוך לקלרמון-פראן להתחבא עם אנשי המחתרת, באזור לה שמבון-סור-ליניון.
כמפקד גדוד במחתרת, הוביל ב-1944 את אנשיו ואת בנו ז'ראר ממקומות המסתור שלהם בסביבת לה שמבון-סור-ליניון, לקרב על שחרור העיר ליון. במהלך קרבות אלה עצרה המחתרת היהודית בפיקודו שורה של משתפי פעולה צרפתים, כולל הקומיסר לעניינים יהודיים באזור ליון. לאחר שחרור האזור מן הצבא הגרמני, שבה משפחתו לקלרמון-פראן ומאוחר יותר, ב-1947, לשטרסבורג.
עם תום המלחמה פעל במסגרת עליה ב' לגיבוש קבוצות צעירים יהודים, להעלאתם לארץ ישראל ולרתימתם למאמץ ההתיישבות. היה פעיל הקרן הקיימת בצרפת ועסק באיסוף תרומות למפעל הציוני בארץ. בזכות השירות בלגיון הזרים זכה לאזרחות צרפתית. בזכות פעילותו במחתרת הוענקו לו במאי 1947 דרגת קצונה (לוטננט) בצבא הצרפתי וכן שני עיטורים: צלב המלחמה (Croix de guerre avec ?toile de Bronze) ומדליית צרפת המשוחררת (M?daille de la France lib?r?e).
עלה לישראל עם אשתו ב-1952 בעקבות בניו, שעלו ארצה לפני 1950. הוא הצטרף אליהם למושב צה"ל (כיום נקרא לימן) שבגליל המערבי, שם עסק בחקלאות.
היה נשוי לז'רמן, ולו שני בנים ובת. נפטר ב-1959 במושב צה"ל ונטמן בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.