יבסיי גריגורביץ ויינרוב

נולד ב-1909 בנובי בוריסוב שבבילורוסיה. לאחר שסיים את ביה"ס התיכון החל ללמוד במכון לייעור ולאחר שסיים החל לעבוד כמהנדס. בשנת 1937 נקרא לשרת בצבא למשך שנה, כמומחה ובעל השכלה גבוהה. גילה מיומנות רבה במבצעי שריון והוצב כקצין שריון בחטיבת טנקים ואח"כ נשלח לאקדמיה הצבאית על שם פרונזה. ביוני 1941 גוייס לצבא ושימש בתפקידי פיקוד על יחידות שריון מאז תחילת המלחמה בחזית הרוסית.

באוגוסט 1944 נתמנה למפקד גדוד טנקים כבדים וב- 27 בדצמבר 1944 מונה למפקד חטיבת השריון 219 בקורפוס הממוכן, עליו פיקד גנרל לוט. שמעון קריבושין. במתקפה בה פתחו כוחות ארמית המשמר, ב-8 בינואר 1945 הצטיינה חטיבת הטנקים 219 בפיקודו . חטיבה זו יחד עם חטיבה ממוכנת אחרת הצליחו להביס דיביזיה גרמנית ושחררו את קוטנו, עקפו ערים נוספות וניתקו את דרך נסיגת הכוחות הגרמנים. הכוחות התקדמו במהירות, כאשר ב-21 בינואר עברו כ-70 ק"מ. והגיעו לטווח של כ-80 ק"מ מהגבול הגרמני. בדרכם הם חצו את נהר נצה ליד קולמאר והרחיבו את ראש הגשר, כדי לאפשר לטנקים להתקדם לעומק. חטיבתו של יבסיי ויחידות אחרות הגיעו לנהר האודר ליד קיניץ וב-31 ינואר צלחו אותו ופנו לעבר קוסטין ומשם צפונה וב-5 לפברואר, כבשו את קניגסברג, למרות התנגדות גרמנית עזה.

בינואר 1945 החטיבה נכנסה למחנות ריכוז בדרכה ושחררה את האסירים, ברובם הגדול יהודים. הוא ואנשי חטיבתו סייעו לאסירים במזון ובעזרה רפואית וחלק מהחיילים נשארו לשמור עליהם. מה-14 בינואר ועד ה-18 מרץ עברה חטיבתו של יבסיי יותר מאלף ק"מ וב-1 אפר' 1945 היה הצבא הסובייטי פרוס על חזית רחבה לאורך הנהרות אודר-נייסה והתכונן עתה לשלב האחרון, לתקיפת הכוחות הגרמנים שהתקבצו להגנה על מרחב ברלין ולהגיע לנהר האלבה. ב-19 אפר' השתלטה החטיבה על קרמרסדורף וב-21 בחודש הגיעה לפאתי ברלין.

ב-22 באפריל 1945 דיווח קולונל ויינרוב לגנרל קריבושין, כי חטיבתו הבקיעה את המערך הגרמני בגזרה זו והשתלטה על איזור וייסנזי בואכה לעיר. חטיבתו נבחרה להיות זאת אשר תכבוש את המעוז הנאצי האחרון וסמלה - הרייכסטאג בברלין.

ב-2 במאי, מוקדם בבוקר, הגיעו כוחותיו לרייכסקאנצלרייה ודגל ברית המועצות הונף מעל הרייכסטאג. על מעשה נועז זה קיבלה החטיבה את הכינוי "חטיבת ברלין" וכן את עיטור מסדר לנין, אותו הצמידה לדגלה. על מנהיגותו הנועזת בפיקוד על חטיבתו הוענק לו "עיטור גיבור בריה"מ".

לאחר שחרורו עבד כמהנדס במפעל לטרקטורים במינסק.

בשנת 1995 עלה לישראל והתגורר באשדוד. הוא זכה להוקרה מצה"ל וחיל השריון בטקס שנערך ב-2001 באתר "יד לשריון" בלטרון, הוא היה אזרח כבוד של בוריסוב וזכה להנצחה בפארק הניצחון באשדוד.

נפטר באשדוד בשנת 2003.