פריץ יורדן

נולד בעיר קובלנץ שבגרמניה, להוריו זלמה וליאון, קצין בצבא הגרמני הסדיר. בנעוריו היה ספורטאי פעיל, והכין את עצמו לקריירה צבאית בגרמניה – מסלול שנחסם בפניו בגלל האנטישמיות ועליית הנאצים לשלטון. פגישה עם שליח מארץ ישראל עוררה בו את ההכרה כי שם מקומו. הצטרף לתנועת נוער ציונית, עבר הכשרה בחקלאות, חלקה בלוקסמבורג ובצרפת.

עלה לארץ ישראל באוגוסט 1934. הצטרף לקיבוץ אשדות יעקב, ועבד בחקלאות ובמחצבת הגבס במנחמיה. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט שרת בפלוגות השדה (פו"ש) של ההגנה, ונמנה עם ראשוני פלוגות הלילה המיוחדות בפיקודו של אורד וינגייט.

בראשית מלחמת העולם השנייה התנדב לפלוגות החפרים 608 ונשלח לצפון אפריקה, לקרבות עם האיטלקים בחזית טוברוק. במרץ 1941 צורפה יחידתו לחיל המשלוח הבריטי ליוון, לסיוע במלחמתה עם איטליה ולחזק אותה נוכח איומי גרמניה. עם פריצת הכוח הגרמני ליוון, נסוג הצבא הבריטי דרומה, והוא איתם. הבריטים הצליחו לפנות למצרים וכרתים יחידות לוחמות, אך השאירו כ- 15,000 חיילים בחוף קלמאטה, וב-29 באפריל 1941 נפלו בשבי, וביניהם חיילים ארצישראלים. הוא ניסה להמלט, נסע דרומה לעיירה אראופוליס ושכר סירה שתשיט אותו לכרתים, שם נתפס ע"י צנחנים גרמנים ונשלח לשבי. השבויים הוצעדו לתחנת רכבת, והובלו בקרונות בקר לאזור קורינת, שם שוכנו במחנה שבויים והיו נתונים להתעללות השומרים הגרמנים. הוא נחקר בגרמנית, וכשנשאל מדוע התנדב לצבא הבריטי ענה: "כי אני שונא גרמנים". ממחנה קורינת הועברו השבויים צפונה, ברכבת שנשמרה על ידי חיילים גרמנים. כשעברה הרכבת מעל נהר באזור מעבר תרמופולאי, הצליח לקפוץ ממנה לנהר, תוך שהוא ניצל מיריות הגרמנים. בריחתו נמשכה חצי שנה. מטרתו הייתה להגיע לסלוניקי, ולהצטייד בתעודת זהות מזויפת. הוא נווט את דרכו צפונה, נמנע מהתקלות עם משמרות צבא, עובר מכפר לכפר, שהוא סובל מהתקפי מלריה. בסלוניקי פגש נציג של הוועד היהודי וביקש עזרה, אך נענה בשלילה. שוטר יווני סייע בידו, הביא אותו לביתו, והוציא לו תעודת זהות מזויפת על שם איפיגניוס תאולוגיקוס, תושב סלוניקי. רוקח סיפק לו כינין ללא תשלום. מסלוניקי המשיך מזרחה דרך תראקיה, הכבושה על ידי הבולגרים, כשהוא ניזון מגרגרי יער ומי מעיינות. כשהגיע לעיר קאוולה נכנס לישון באורווה, שם נתקל בחייל גרמני שהסתער עליו עם קילשון. במאבק עם החייל, חנק אותו, ונס על נפשו. הוא חזר לחצי האי אתוס, שם התקבל על ידי נזירים, ופגש שני חיילים בריטים שנמלטו מהשבי. ביחד עברו ממנזר למנזר, עד שמצאו סירה שהשיטה אותם לחצי האי סיתוניה ומשם לחצי האי קסנדרה. שם נפרד מחבריו, עלה על סירה שהפליגה דרומה לעבר האיים הספורדיים. הוא ירד באי סקופלוס, שם אירחו אותו התושבים וסידרו לו סירה שהפליגה לאי סקירוס יחד עם שני חיילים ערבים מחיל החפרים, שאף הם נמלטו מהשבי. הסירה הביאה את השלושה לסקירוס, והם הגיעו לחוף בשחייה, מתחת לאפה של ספינת משמר גרמנית. האוכלוסייה בסקירוס הייתה פרו-בריטית. התושבים באי אספו כסף ודלק לשכירת סירה. העלו עליה 7 חיילים בריטים, וכמה יוונים שביקשו להימלט לטורקיה על מנת להצטרף לצבא הבריטי. הסירה עברה דרך האיים פסרה ואנטי פסרה, ובין חיוס ללסבוס, ולבסוף הגיעה לחוף הטורקי, לכפר בשם קרבורנו. שם נפגש עם משמר טורקי. להם מסר את רשימת האנשים ומספריהם הצבאיים, הסביר כי הם חיילים בריטים שנמלטו מהשבי, וחובה לתת להם מחסה בארץ נייטרלית. כעבור יומיים הובלו האנשים בספינה לאיזמיר, ונמסרו לנציג של הקונסוליה הבריטית. הוא חזר ארצה, ואחרי תקופת שיקום המשיך את שירותו הצבאי, כלוחם בפלוגה 12 ב"באפס", ולימים בגדוד השני של הבריגדה היהודית, עמה לחם באיטליה, והמשיך דרך גרמניה לארצות השפלבעקבות בריחתו הוענקה לו מדליית הגבורה השנייה בחשיבותה, 'אות ההתנהגות המצוינת' (Distinguished Conduct Medal, DCM).

במלחמת העצמאות התגייס לחטיבת גולני. הוא השתתף בסיורים מעבר לקווי האויב, ובהגנה על קיבוץ גשר. בקרבות עשרת הימים שימש כמפקד מחלקה בחזית סג'רה, במערכה נגד צבא ההצלה של קאוקג'י.

ב-11 ביולי 1948 פגע פגז במוצב שלו והרג אותו ושניים מחייליו. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן.