שלמה ברנר

בן חנה ואלכסנדר, נולד ביום כ"ח בניסן תרע"א (26.4.1911) בעיר קוליקוב, ליד לבוב, פולין.
בהיותו בן שש נתייתם מהוריו. בשנת 1922 עלה לארץ-ישראל ב"עליית בלקינד" ונשלח לכפר ילדים בעמק יזרעאל. למד בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה והצטרף ל"הגנה". גילה עניין מיוחד בתעופה ולימים נתקבל לבית-הספר לתעופה של חברת "אווירון" וקיבל תעודת טייס במטוסים אזרחיים. הוכשר להיות טייס דאונים והחזיק בשיא הדאייה בארץ. כשיצאה משלחת אופנוענים של אגודת "הפועל" לפולין כדי להעלות משם לארץ צעירות על-ידי נישואים פיקטיביים הצטרף למשלחת זו.
נודע בעוז רוחו, מסירותו לחבריו, שובבותו ועליזותו ועם זאת ניחן בכובד ראש ושיקול דעת.
בתחילת שנת 1942 התקבלה בוועד הלאומי בקשה מאת השגרירות הבלגית בירושלים לגייס טייסים וטכנאי מטוסים לשירות ממשלת בלגיה הגולה בקונגו הבלגית ולשירות ממשלת צרפת החופשית. שלמה ברנר ומשה הדס, שניהם חברי קלוב התעופה, התנדבו לשירות זה ויצאו למצרים ומשם טסו לקונגו הבלגית. לאחר שעבר אימונים נוספים התחיל שלמה למלא את תפקידו כטייס וכמכונאי ברחבי אפריקה. הוא התבלט כטייס מעולה ואמיץ לב ולאחר נחיתת-אונס שביצע בהצלחה מרובה, קיבל המסלול הזמני שהותקן להמראה לאחר הנחיתה את השם "ברנרוויל". הוא זכה בעיטורי כבוד מטעם ממשלות בלגיה וצרפת ובמשך כל זמן שהותו בקונגו היה פעיל בקרב הקהילה היהודית המקומית ומילא בארצות אפריקה משימות שונות על-פי הוראות הוועד הלאומי לפי הוראותיו אף המשיך לשרת ביבשת אפריקה לאחר תום מלחמת-העולם השנייה.
ביום י"א בטבת תש"ח (24.12.1947), באחת מטיסותיו, אירעה תאונה ובה מצא שלמה את מותו. הוא הובא תחילה לקבורה בבית-הקברות הנוצרי במיטווה שבקונגו הבלגית וכעבור שנים הועלו עצמותיו לארץ-ישראל. מדינת ישראל העניקה לו דרגת סגן בחיל-האוויר הישראלי וכן כובד באות ה"הגנה" ובעיטור "על"ה