ישראל אבא זסלר

בן רבקה רחל ויעקב אהרון. נולד ב-י' בתמוז תרע"ט (8.7.1919) בירושלים. תחילה למד ב"חדר" ואחר-כך המשיך לימודיו בישיבה. גם בביתו התחנך ברוח מסורת ישראל. כשעברה משפחתו להתגורר בתל-אביב הצטרף לקן בית"ר המקומי. בשנת 1936. עם פרוץ מאורעות הדמים בארץ, היה בין ראשוני המתנדבים להצלת המשפחות היהודיות שגרו בגבולות תל-אביב-יפו וחירף נפשו כשנכנס לתוך העיר יפו כדי להציל רכוש של יהודים. לאחר מכן התגייס לנוטרות. בשנת 1938 שירת בפלוגת בית"ר בראש-פינה ושם הצטרף לשורות הארגון הצבאי הלאומי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה בין ראשוני המתגייסים לצבא הבריטי, מספר אישי PAL/8549  שירת כנהג ביחידת קשר בחזית יוון.

ב-29.4.1941 נפל בשבי הגרמני עם כל יחידתו, בעיר הנמל קאלאמאטה. במשך שנתיים נדד ממחנה שבויים אחד למשנהו כשהוא עובר את כל מדורי הגיהינום של השבי הנאצי, אך רוחו לא נשברה וגם בנסיבות הקשות ביותר שמר על כבודו האישי וכבוד עמו ועל אמונתו בנצחון הסופי על האויב.

הוא נשלח לעבודה במכרות הפחם ביאבוז'נו. בשעת העבודה התנכל לו מנהל-עבודה נאצי והחל לבזותו. הוא דרש מן הגרמני להפסיק את גידופיו וכשהלה סטר על לחיו היכה אותו ישראל בפנס הכורים שהיה בידו. מיד התנפלו עליו הגרמנים ובמוט ברזל רוצצו את גולגולתו. כשהודיעו למפקד המחנה על המקרה שלח חייל גרמני למכרה, לירות בשבוי הגוסס כדי לחפות על העובדה שאזרחים רצחו שבוי-מלחמה.

נפל בכ' אדר א' תש"ג (25.2.1943) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקראקוב שבפולין.